הרב זילבר

אלפי בני התורה דוברי הרוסית שצעדו כואבים ומבכים אחר מיטתו של הרה" ג רבי יצחק זילבר, היוו הוכחה מוחצת לכך שמשימת חייו זכתה להצלחה: עם ישראל, גם בחלק שמהפזורה ברוסיה, חי ונושם ואפילו עוסק בתורה לשמה, ככל האברכים בישראל.

לא קלה היתה דרכו של רבי יצחק זילבר עד לקיום המשימה. כיום, כאשר קהילות בני תורה מגובשות מיוצאי רוסיה תוססות בשכונות רמות ונווה יעקב בירושלים, ברכנפלד, קרית ספר, אופקים, רכסים, אשדוד וריכוזים חרדיים נספים, ברחבי העולם, ורשת "כוללים" ארצית "תולדות ישורון" של לומדי תורה רוסיים פועלת ברחבי הארץ, קשה להאמין שאך לפני שלושים שנה הצמד "אברך מרוסיה" היה בלתי קיים ובלתי נתפס. אפילו דמות דתית דוברת רוסית , לא קל היה למצוא.

כל אותם אלפי בני התורה יוצאי רוסיה המתמידים בישיבות קדושות רוסיות ורגילות וכל אותם בתי כנסת וקרוואנים ל"חניכי ישיבות" רוסיים, וגם אותם למדנים מובהקים שילמדו החל מאלול הקרוב בכולל הלכה מיוחד מיסודו, הם יוצאי חלציו הרוחניים של רבי יצחק זילבר.

איך ביצע הרב זילבר את אותה מהפכה רוסית שאחרים לא העזו לחלום עליה והצליח לנער חלקים גדולים מיהדות רוסיה מאבק השכחה והניכור שהטביעו בם שנות הקומוניזם המתארכות?

תלמידיו ומעריציו הרבים של הרב זילבר מנסים למצוא את התשובה.

הצבת מטרה של הפצת תורה

"מטרת העל אותה העמיד הרב יצחק זילבר לפני עצמו כל חייו היתה הרבצת תורה ויהדות לרבים, ולרבים ככל שניתן" אומר הרב אברום כהן, יו"ר מוסדות "תולדות ישורון" של הרב זילבר ותלמידו המובהק. "הודות למטרה שאותה הציב לעצמו והנחישות שבה פעל ליישם את מטרתו בחייו, הוא הצליח לשנות את פניהם של חלק בלתי מבוטל מיהדות רוסיה."

הרב זילבר לא הרשה לעצמו לסטות ולו לשעה קלה ממטרתו בהפצת יהדות. "לא יכולת למצוא אצלו שיחת חולין" מעיד חתנו, ר' יוסי שוינגר "ולשיחות של סתם לא ניתן זכות קיום אפילו במפגשים משפחתיים. כאשר הגענו אליו לשמח מיד עבר לנושאים רוחניים. כשהבחין שהזמן מתבזבז מעט, מיד היה פולט: "חבל. יש תכלית בחיים. לאדם יש תפקיד להרבות תורה."

גם לנושאים גשמיים וארציים לא נתן מקום. למרות מנהיגותו בעדה הרוסית ושלל תפקידיו הרבניים לא התהלך בלבוש רבני. כשניסו במשפחתו לשכנעו להתאים את לבושו לפי כבודו, פסק מיד: "הכל שטויות. צריך לשים לב לעיקר, לא לשטויות."

תלמידיו מספרים כי הורגלו שכדי לשוח עימו ברחוב, יש צורך לרוץ, "בוא, תרוץ אחרי ונדבר" היה המשפט שלו. תמיד הרב זילבר היה בדרכו לעוד מקום שם יוכל להפיץ תורה. ר' יצחק זילבר היה מוכן להגיע לכל מקום שרק ניתן היה להשמיע בו דברי תורה, בעיקר ברוסית. כך ניתן היה למצוא אותו מוסר שעורים והרצאות במקומות תורה שונים של חוגים שונים. תנאי הסף היה שבמקומות הללו ישנם תלמידים יוצאי רוסיה הנזקקים לחיזוק. בין היתר לימד בדבר ירושלים, תורה מציון, שבות עמו, שבי גולה, אולפנה, ישיבת שובו, ציון ברנה, בית ברכה ונווה ירושלים, מכון לב וכמובן בארגון המוסדות אותו הקים "תולדות ישורון". למען הפצת התורה הרחיק גם מעבר לגבולות הארץ. הוא מסר שיעורים גם בישיבת "תורת חיים" ברוסיה, בסמינרים בגרמניה ובישיבת שטרסבורג בה לומדים גם בחורים רוסיים. כך ניתן למצוא עולי רוסיה חובשי כיפה סרוגה וחבדניקי"ם שהרב זילבר הוא רבם האישי, למרות שנחשב מזוהה עם החוג הליטאי.

בהפצת תורה החל הרב זילבר עוד בהיותו בן 14. כבר אז נשא דברי חיזוק ביהדות לפני יהודים, מעשה שמשמעותו עבירה על החוק הקומוניסטי. בהמשך דרכו בהיותו רב בקזן, עיר מולדתו, לימד יהדות ודאג לתושבים היהודיים למניינים, בריתות מקווה וצרכים יהודיים נוספים. בשל פעילותו נלקח למעצר במחנה צבאי למשך שנתיים.

את תחילת דרכו של הרב זילבר בהפצת תורה ויראת שמים בישראל באמצעות הרצאות וסיפורים החל הרב זילבר דווקא כמורה ל... מתמטיקה במרום ציון שבקרית נוער. במפתיע, המאזינים הראשונים להרצאותיו לא נימנו על הקהילה הרוסית, אלא היו בני עדות המזרח וישראלים מבטן ומלידה.

"את רובם של שיעורי המתמטיקה הוא הקדיש לסיפורי מסירות נפש ויראת שמים" מספר הרה"ג רבי חיים רוזנטל, אב"ד בבית הדין הרבני בירושלים וראש ישיבת מרום ציון בקרית נוער בעבר. במהלך שיעורי המתמיטיקה החדיר הרב זילבר בראשוני תלמידיו יראת שמים ומסירות נפש למצוות. התלמידים היו כרוכים בו בעבותות הערצה ואהבה ורבים שינו את אורחות חייהם או הצליחו לעמוד בניסיונות בהמשך הדרך, תודות לשיעורים הללו. עד היום פוגש הרב רוזנטל בתלמידי הרב זילבר לשעבר שמספרים כיצד שינו דברי המוסר של הרב זילבר את כל השקפת עולמם ועיצבו את דמותם כיהודים שומרי תורה ומצוות. העובדה המדהימה היא שהרב זילבר היה אז עולה טרי מברית המועצות שהכיר את השפה העברית רק בצורתה התנכית, אותה למד מן התנ"ך בכוחות עצמו.

ההורים שלא היו מרוצים בתחילה מן המורה למתמטיקה המרביץ יהדות בתלמידיו, נאלצו להוקירו כאשר נוכחו שלמרות הכל, רובם המכריע של התלמידים עבר את הבחינות בהצטיינות. כאשר למד הצוות ב"מרום ציון" על יכולתו של הרב זילבר לטעת אהבת תורה ומצוות בתלמידים בקשו ממנו להעביר באורח קבע שיחות והרצאות לכל התלמידים במוסד ביהדות ויראת שמים. הרב זילבר בשפתו התנ"כית היה מתאר את מסירות הנפש של יהודים ברוסיה למען קיום המצוות בכל מצב ומעורר את התלמידים ללכת בדרכיהם ולקיים מצוות בשלמות, גם בלא הניסיונות הקשים. בנוסף הוא חיזקם באמונה הנשאבת מתוך המדע הטמון בתורה.

בימי השבעה הגיעו לביתו פרופסורים יוצאי רוסיה שיספרו למשפחה כי החלו לשמור מצוות בעקבות התפעלותם מהידע המדעי הנדיר שהפגין וחיזוק האמונה מהמדע.

למרות שנות הרבצת התורה המתמשכות לא נס ליחו במסירת השעורים. הרב שמעון גריליוס, מתלמידיו המובהקים, מפרט ברעיון תורני את פשר רעננותו: "על יעקב אביו נאמר שנענש שקוצרו שלושים ושלוש שנה מחייו כמנין מילות תשובתו על חייו הרעים ושאלתו של פרעה על שנות חייו. ומדוע? כל שאלתו של פרעה נבעה מסבר פניו התשוש והמזדקן." באנלוגיה מנוגדת הוא מסביר את מרצו של הרב זילבר. "עד לתקופה האחרונה, כאשר נכנס הרב זילבר למסור שיעור, היה מבטו תוסס וחיוני, כשל נער בן 18. כל שיעור, כל כמות ורמת מאזינים הוא פתח בדברים בהתלהבות ובמרץ, כאלו אין עשרות שנות מסירת שיעורי תורה מאחוריו."

אברך חשוב מירושלים מספר כי בחוזרו מהלוייתו של הרב זילבר במונית, הבחין שהנהג נראה מתעניין מאוד בנפטר הצדיק. האברך הסביר לנהג מיהו הנפטר. "הרב זילבר נפטר?" הצטער הנהג. "הוא היה אדם גדול". התברר שלפני תקופה לא ארוכה נסע עימו הרב זילבר מסנהדריה המורחבת, שכונת מגוריו, לעבר שכונת רמות. הרב זילבר, כפי שנהג בכל הזדמנות, ניצל את משך הנסיעה להרבצת דברי תורה בנהג. גם בהגיעם לשכונת רמות לא פסק הרב מאמירת דברי התעוררות לנהג, תוך כדי שהנהג עורך סיבובים חסרי תוחלת בכל מרחבי רמות. לבסוף איבד הנהג את סבלנותו ועצר באורח מקרי ליד אחד הבניינים. הרב זילבר עצר לרגע מדבריו והתקשר אל האדם המתגורר ביעד כלשהו בשכונה הגדולה וברר היכן הוא גר. למרבה הפלא התברר שמכל מרחבי השכונה שקרובה בגודלה לעיר, חנה הנהג בדיוק ליד ביתו של האיש המבוקש.

דבקות במשימה

"אף פעם אין לשאול האם אפשר, יש לשאול: האם צריך" צטט תדיר את מימרתו של הסבא מנובהרדוק. זו הייתה אמרת החיים שיותר משאמרה, צעד על פיה. את המאמר הזה ציטט בלוויה בנו, הרב בן ציון כאימרה שהייתה מורת דרכו של אביו. "מול רצונו של הרב יצחק אי אפשר לעמוד" אמרו תמיד כל אלו שבאו אתו במגע. את הלך מחשבתו הנחוש הביע פעם באוזני אנשי המפלגה הקומוניסטית, לאחר שאיימו לשלול ממנו את זכות ההורות ולמסור את ילדיו לבית ילדים כדי שילדיו יתחנכו על ברכי האמת הסובייטית ולא יבגדו בה כאביהם. "האם אינך יודע שבעוד דור לא ישארו עוד אנשים כמוך" אמרו לו . תשובתו של ר' יצחק הייתה: "ואף על פי כן, אשאר אני כך".

הרה"ג ר' נפתלי ברייטקופף, רב קהילת "חסדי נפתלי" בהר נוף אמר בדרשתו בליל שבת האחרונה, כי אם רוצים לדעת איך נראה בעל ה"חפץ חיים" בשעתו, יש להתבונן ברב יצחק זילבר. "לא היה אצלו מושג של מה יגידו ואיך ניתן לעשות." הוא אמר. " הדבר היחיד שהנחה אותו הוא שצריך לעשות למען כבוד שמים."

את נחישותו ניתן היה לראות כבר בצעדיו הראשונים בארץ. כשהגיע לירושלים החליט שבנו ילמד בישיבת מיר. זאת למרות שבנו הגיע הישר מברית המועצות המנוכרת לכל דף גמרא, ובמיר יושבים תלמידי ישיבה ההוגים בלמוד הגמרא מגיל עשר, אם לא קודם לכן.

הרב זילבר ניגש לראש ישיבת מיר הגאון רבי חיים שמולאביץ והודיע כי הוא מעוניין שבנו ילמד תורה בישיבת מיר. הגר"ח שמולאביץ שיער לעצמו כי עולה טרי מרוסיה הסובייטית לא יוכל להתמודד עם צורבי דרבנן שבישיבה ולכן השיב לו בעדינות: "בישיבה שלנו לומדים באידיש. הוא לא יתאים." "הוא יודע אידיש." השיב לו ר' יצחק. הגר"ח שמולאביץ החליט לבוחנו. לפני הבחינה התנצל הרב זילבר בבושה כי בנו יודע רק 400 דפי גמרא על פה, משום שאלו מספר דפי הגמרא שהצליח להשיג בגניזות ובירושות. בנוסף חסרים מספר דפים אותם השלים מזיכרונו, והוא אינו בטוח שבנו ידע אותם בדייקנות. כאשר בחן אותו הגר"ח שמולאביץ ונוכח בהיקף ידיעותיו המפתיע הוא נראה אחוז בהתרגשות עצומה והתבטא שעל זה נאמר שלא תשכח תורה מפי זרעו.

יותר מכל דבר היה הוא נחוש בהרבצת יהדות ליהדות רוסיה.

"לפני 20 שנה, כאשר ירד שלג כבד בירושלים בליל פורים" מספר הרה"ג ר' אברום כהן, מראשי מוסדות "תולדות ישורון" ומגדולי תלמידיו , הרב זילבר קיבל בקשה לבוא ולקרוא מגילה בישוב תקוע שבשומרון. הרב הזמין מונית וכאשר זו הגיעה, סרב הנהג למלא את הבקשה המוזרה: ליסוע מחוץ לעיר בלילה מושלג שכזה. הרב זילבר הזמין מונית שניה וזו הביאה אותו עד לישוב נווה דניאל. שם נוכח הנהג שהשלג כבד משחשב, והודיע כי הוא חוזר לירושלים. ר' יצחק לא התייאש הוא עמד ליד נווה דניאל (הסמוכה לביתר. ר.פ.) והמתין למאן דהו שיקח אותו הלאה. לבסוף הסיע אותו נהג ערבי עד לתקוע רק כשעה אחת אחר חצות הלילה המושלג הגיע הרב לקריאת המגילה."

בלילה מושלג אחר נימול בחור בן 20 נכד לסבא ישיש שעמל שנים ארוכות כדי שנכדו ימול. הזקן התגורר במבשרת ציון. הרב זילבר חפץ לכבדו ולתת לו תחושת סיפוק על השגת מטרתו, מילת נכדו. גם כאן הרב זילבר לא היסס וצעד על גבי השלג משכונת סנהדריה המורחבת ועד למבשרת ציון מרחק 15 קילומטרים, והכל רגלית בלא רכב.

"בכל פעם שהודענו לו על בעיה רוחנית, הוא היה רץ לפותרה כמיטב יכולתו" אומר הרב גריליוס. "כשהודענו לו בשעה ארבע לפנות בוקר, שמשפחה רוסית מסויימת התחרטה על כוונתה לשלוח את ילדה לבית ספר תורני, מיהר ונסע במונית 'ספישל' על חשבונו עד לשמונה בבוקר כדי להספיק להניאה מחרטתה."

הרב רוזנטל מספר כי באחד הימים הגיע אחד השרים הממונה על בית הדין לביקור בבית הדין הרבני בנתניה, בו כיהן כאב"ד. תוך כדי שישב עם השר, נכנס הרב יצחק זילבר לבית הדין. הרב רוזנטל קם ממקומו, עזב את השר ופנה אל הגר"י זילבר. השר נפגע מעט מהזלזול בכבודו ותהה על הכבוד המופלג בו התקבל הרב זילבר לעומתו. "מה אתה מתפלא?" השיב לו הרב רוזנטל. "היהודי הזה, סטלין לא יכל לו, האם אני אוכל כנגדו?"

אנשי חזון הפועלים למען מטרה גדולה לתועלת הכלל, נוטים בדרך כלל שלא להקדיש זמן אל הפרט הבודד. אם מחוסר תשומת לב ואם מחוסר זמן ואפשרויות.

הרב זילבר, כדמות של איש חזון ומעש, הקדיש כל דקה פנויה ובלתי פנויה לפתרון כל בעיה המטרידה אי מי מבני יהדות רוסיה. תדיר התדפקו על דלתו אנשים בנושאי בעיות שונות מארנונה ועד שלום בית.

בשיחות עם תלמידיו הם מתארים כיצד הרב זילבר היה זה שנטלם מהמקום בו היו, צעד איתם שלב אחר שלב בהתחזקות הרוחנית. משהגיעו לרמת בחורי ישיבה הוא דאג להעבירם לישיבה המתאימה ביותר עבורם, וגם שם ליוום בכל הקשיים. לאחר מכן דאג להם לזיווגם להקמת ביתם לחתונתם פיזית וכלכלית. לאחר מכן המשיך ללוות אותם לאורך כל הדרך.

אחת הבעיות הסבוכות אותן עמל כל העת לפתור, הייתה בעיית הנשים הנזקקות לגיטין. הקשר ההדוק של הרב זילבר עם מרן הגרי"ש אלישיב החל בהתייעצויות התכופות שלו בנושאי גיטין. כאשר הגיע מרן הגרי"ש אלישיב לנחם את בני משפחתו, הוא הפליג בזיכרונות על הגיטין שסידר הרב זילבר ועל הבעיות הסבוכות. לבנו, הרה"ג רבי בן ציון ציווה הרב אלישיב שימשיך במשימות אביו. בכלל, מספרים מקורביו של הרב אלישיב כי לאחר פטירת הרב זילבר הוא השמיע כלפיו ביטויי הערכה נדירים, שלא נשמעו כלפי גדולי הדור.

תלמידיו הקרובים ידעו שלעיתים קרובות "נעלם" הרב למשך שבועיים בלא הודעה מוקדמת. בכל המקרים הללו יצא הרב זילבר כדי להשיב גט נוסף לאשה העלולה להעגן בארץ. השגת הגט בוצעה באמצעים שונים ומשונים. במקרה אחד נאלץ הרב להתעמת פיזית עם הבעל סרבן הגט. בפעם אחרת נכנס לכלא רוסי עם שני רבנים מקומיים כדי להכריח את אחד האסירים לתת גט.

הרה"ג הרב ארנטרוי סיפר ב"שבעה" כי לפני עשור שב מבוכרה עם גט שהסכים לתת בעל בוכרי שעיגן את אשתו. כאשר שמע על כך הרב זילבר הוא נרעש מידי. "לך מיד לאשה" הורה לו. הרב ארנטרוי נסע מיד לאשה, שעל פי הכתובת שנמסרה לו, התגוררה ברחוב התחיה 7 בחולון. לצערו לא נמצאה אשה העונה לשם המבוקש בבנין.

כאשר שמע על כך הרב זילבר נטל את משא חייו בן ה- 77 שנים ורץ לאוטובוס לחולון. כאשר הגיע לחולון הוא עלה על אוטובוס פנימי. שם ביקש את רשות הנהג, השתיק את הנוסעים ושאל בקול האם יש לאי מי מידע היכן מתגוררת האשה המבוקשת. באופן דומה עבר מאוטובוס לאוטובוס, עד שלאחר שעתיים ומחצה איתר את העגונה. עוד באותו שבוע, ביום שישי בצהרים, כבר אישר הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג את הגט.

"הרב זילבר היה פטרונם של יהודי רוסיה" מתאר הרב רוזנטל. "פגשתי אותו בבית הדין הרבני בנתניה (בו כיהן בתחילה הרב רוזנטל כאב"ד. ר.פ.) ולאחר מכן בבית הדין בירושלים. הוא דאג לחתן אותם ולגייר את אותם שנרשמו כספק יהודים מחמת חוסר תעודות אבל הוכחו כיהודים באמצעים אחרים.

אחד הפרוייקטים אותם נטל הגר"י זילבר על עצמו היה הצורך בהכרה ביהדותם של חלק מסוים מיוצאי רוסיה. ההיתר שניתן לאותו חלק גדול היה רק הודות למאמציו של ר' יצחק באישור הגרי"ש אלישיב.

הגר"ח רוזנטל מספר כי בשעה 12 בצהרים ביום שני הוא ישב ושוחח עם הרב יהודה גורדון, יהודי יליד ליטא שעבד עם הרב זילבר בהתרת עגונות וכונה בשל כך "צייד הבעלים". השניים שוחחו על עתידם של יהודים אלו, לאור מצבו הבריאותי הקשה של הרב זילבר. "מה יהיה מעתה עם אותם יהודים"? שאל הרב רוזנטל בכאב. בדיוק באותה שעה, ב - 12 בצהרים, השיב הרב זילבר את נשמתו.

במקרה אחר פעל הרב זילבר למען יהודי רוסי שהואשם במעשה חמור ושהוחלט להסגירו לרוסיה. הגר"ח זילבר דאג לגיירו מספק, משום שחסר את התעודות המתאימות ולהשיאו כדת וכדין לאשתו. לאחר מכן הגישה אשתו בקשה לשלום בית שאמורה לפי תקדים משפטי לעצור את יציאתו מן הארץ והסגרתו ליד שלטונות רוסיה. הרב זילבר היה זה שניסה בכל כוחו לבטל את ההסגרה, בין היתר באמצעים משפטיים. בסופו של דבר לא הועילו המאמצים והאיש הוסגר לרוסיה, שם נגזר עליו מאסר עולם. לאורך תקופת מאסרו לא דילג ר' יצחק על שבת אחת ומדי ערב שבת שוחח טלפונית ארוכות עם אשתו ועודדה בשעותיה הקשות. פחות משנתיים לאחר מכן שוחר האיש מהכלא הרוסי, לפליאת הכל. שלטונות הכלא נימקו את החלטתם על שחרורו המפתיע בכך שנכחו בהרבצת התורה שלו והתנהגותו המופתית בכלא, עד שהשתכנעו שהאשמה בשלה נכלא, אין בה ממש.

התלמידים מספרים על שעות ארוכות שהעביר, גם בימי עומס משא הצבור, בישיבה עם תלמיד ואמו החפצה לשפוך את אשר על ליבה, ובארוכה.

בהזדמנות אחרת הגיע אליו אשה נושאת בעיה סבוכה, שטענה לזכותה לקבל סכום כסף נוסף מהבטוח הלאומי. הרה"ג הרב זילבר בקש מחתנו ר' יוסי שווינגר שיסדר את הענין. שוינגר שוחח עם המנהל הראשי, שהסביר לו כי האשה אינה עומדת בשום קריטריון מקובל ולכן לא תוכל לקבל את התביעה המדוברת. גם כאן הרב זילבר קם ונסע בעצמו לביטוח הלאומי, התרוצץ מפקיד לפקיד עד שהגיע למנהל הראשי והתביעה אושרה. "מדוע לא נענית לי מיד, והטרחת את חמי?" פנה שווינגר לאחר מכן בתביעה למנהל הראשי. ,מה לעשות, לרב יצחק זילבר לא יכולתי לומר לא." הוא ענה.

ר' יוסי שוינגר אומר כי במשפחות ידעו תמיד שאין להותיר סכומי כסף בידיו של הרב. כאשר נותרו סכומים אלו, הם נתרמו במהרה ליהודים רוסיים מסכנים ששפכו לפניו את צרותיהם.

"היהודי שאיבדנו היה אחד מעמודי העולם" מתבטא הרה"ג רבי אליהו אבא שאול בשיחה ל"משפחה" על הרב זילבר. "העולם צריך לדאוג, כאשר הסתלק הצדיק שהגן על הדור כולו. הספורים על מסירות נפשו לקיום מצוות הם בלתי נתפסים".

אל מול סיפורי מסירות הנפש המדהימים של הרב זילבר דומה שהמילים מסירות נפש, השחוקות משהו, אינן מצליחות לבטא את עוצם המושג. הסיפורים ההירואים נראים כלקוחים היישר מספר מתח עוצר נשימה, פרט לעובדה כי כל הסיפורים אמת, והם סיכנו את חייו של הרב זילבר במלוא מובן המילה.

בעידן שנות ה – 2000 הדמוקרטיות קשה להאמין, אך רק לפני שנים לא רבות, היה צורך במסירות נפש אמיתית כדי לחיות כיהודי שומר תורה ומצוות ברוסיה.

הרב אבא שאול מספר כי הרב זילבר צעד בקור מקפיא עצמות של מעלות רבות מתחת לאפס במשך שבועות רבים כדי להשיג כוס קמח לכזית מצת מצווה לליל הסדר.

כאשר ישב בכלא הצליח ליטול עמו ספר קודש מתחת מעילו. כדי ללמוד ממנו בהיחבא, הניחו מתחת למפה וכך קרא בו. כאשר תמה הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל האם ניתן ללמוד באופן כזה, הזמינו הרב זילבר לבדוק אותו כעת, כשהוא מצליח ללמוד דרך מפה.

כשהתגורר הגר"י זילבר התגורר בברית המועצות לשעבר, הוא לימד מתמטיקה במוסד לימודי שהתנהל כמחנה צבאי. באותם ימים, לאחר פרשיות הרופאים היהודיים, היהודים היו נתונים במעקב צמוד. הרב זילבר נזקק למסירות נפש אמיתית לקיום הנחת תפילין מדי יום. יום אחד נעמד ליד לוח המודעות שעליו נתלו כל ההודעות הרלוונטיות למורים ולתלמידים ותוך שהוא משים עצמו כקורא הניח תפילין, קרא שמע והתפלל. את התפילין ניסה לכסות בבגדיו ובכובעו. באותו רגע חלף שם הקומיסר, מפקד המוסד, הממונה מטעם הק.ג.ב. על המקום. הוא הבחין ברב זילבר המרוכז מדי ליד לוח המודעות. למרבה הנס, ברור היה לו כי האיש מסור כל כך לעבודתו ולכן הוא מתרכז בדריכות בהודעות הנכתבות. "מסירותו" כה נגעה לליבו עד שקרא לסגנו לחזות בקומוניסט הנאמן. הספור הזה, אותו סיפר הרב זילבר בשיחותיו, היה רק אחד המקרים בהם פעל במסירות נפש, ,ללא כל מליצה כדי לשמור על המצוות.

רבי יצחק הקפיד לפזר את שלושת בנותיו בבתי ספר בכל מרחבי קזן הגדולה. זאת כדי שחשד המנהלים לא יתעורר מול מחלה מיסתורית/ פציעה ביד/ שמחה משפחתית שהתרחשו לכל אחת מבנותיו בתזמון מדויק עם יום השבת. בכך יכלו בנותיו להימנע מכל חלול שבת, כאשר למדו בבית הספר הממלכתיים, כדרישת חוקי המדינה.

בתקופה מסוימת עבר כשומר בחניון מכוניות גדול. בברית המועצות, שבה לפרזיטים חסרי עבודה אין זכות קיום, וכל העבודות דורשות התייצבות בשבת כבחול, חיפש ר' יצחק עבודה שתאפשר לו למרות הכל לשמור שבת. בעבודתו בחניון הוא מצא עצה: באותם ימים, נעדרי המיכון החדשני של היום, על השומר היה לרשום את מספרי המכוניות הנכנסות לחניון. הרב זילבר בגאונותו למד על פה את כל מספרי המכוניות הרבות שנכנסו לחנות בחניון הגדול ורק במוצאי שבת העלה אותם על הכתב.

כוחות רוחניים

אחת מזוויותיו של דמותו רבת הפנים של הגר"י זילבר התבטאה בכוחותיו הרוחניים. תפילותיו היו לשם דבר בקרב הקהילה הרוסית. מכל קהילות יוצאי רוסיה ברחבי העולם התקשרו אנשים לביתו של הרב זילבר, כדי שיעתיר עליו בתפילותיו, שידוע שהיו מתקבלות. הרב גריליוס מספר כדוגמא על מחלתו של דודו שפגש את אחיו, אביב של הרב גריליוס, לאחר 40 שנה מצבו של הדוד החמיר והוגדר כקריטי. הרב גריליוס ששהה ליד מיטת הדוד התבקש על ידי הרופאים לאתר במהירות את ילדיו של החולה. " הסוף אינו עניין של שבועות אלא של ימים ספורים“ הודיעו הרופאים.

בשתים לפנות בוקר שב הרב שמעון גריליוס לביתו והתקשר מיידית אל הגר"י זילבר. הגר"י זילבר שהורגל לקבל שיחות טלפון דחופות לאורך כל שעות היממה, התיישב לאמירת תהילים בצוותא עם הרב גריליוס והוסיף לשמו "רפאל" את השם "חיים". בבוקרו של אותו מיום הבחין אחד הרופאים במשמרת הנכנסת כי מצבו של החולה נותר יציב והורה להפסיק להנשימו באופן מלאכותי. בימים הבאים השתפר מצבו עוד יותר. תחת נבואת הרופאים לימי ספורים בלבד, חי האיש עוד ארבע שנים לאחר המאורע.

עם פטירתו סיפר הרב גריליוס את המעשה למשפחתו של הדוד שאינה שומרת מצוות, והללו חרטו על מצבתו גם את השם השני, שנוסף באותו לילה קריטי.

גם את ברכותיו. מזכירים תלמידיו בהערצה.

הרב אברום כהן הגיע ללמוד בישיבה קדושה ולמעמדו הרוחני כיום, הודות לברכת הרב. הרב כהן הכיר את היהדות רק דרך אביו שזכר מושג או שנים מה"חדר" וסבו שהקפיד למול את כל נכדיו בעשר אצבעותיו במסירות נפש. מושג אחד שידע הוא שלכהן יש מגבלות בנישואין. כאשר חפץ להינשא ניגש לישיבת "תורת חיים" וביקש לדעת עם מי מותר לכהן להינשא. בישיבה הובהר לו שכדי לנהוג ככהן כשר עליו ללמוד מושגים נוספים ביהדות. הגר"י זילבר, שהבין את הלך מחשבתו, ניגש אליו והבטיח לו שאם יסע לישיבה בירושלים, הוא מבטיח לו שתוך שנה יינשא לאשה הכשרה לכהן. הרב אברום כהן שהאמין לברכתו ונסע לישיבה בירושלים, בה גדל בתורה כתלמיד חכם. במלאת שנה לברכת הרב הוא נישא לאשה כשרה, מבלי שנפל דבר מברכת הרב.

את ברכותיו הידועות בקש תדיר גם הגאון רבי בייניש פינקל.

במחנה המעצר הרוסי הסתובבו סיפורי מופת סביב הרב העצור. קבוצת עצירים שבצעו פשעים פליליים חמורים ניסתה להתעלל בעציר העדין שנפל לידיהם. לאחר ימים ארוכים של התעללויות הודיע בוקר אחד ראש הפורעים כי הוא משנה את עורו ונוטל חסות על היהודי. "מי שיגע ביהודי, יהיה לו 'עסק' איתי" איים הבריון הטאטרי, לתדהמת הכל. "מה קרה?" התפלאו יתר הפורעים על הבריון שחצה את הקווים. "בלילה חלמתי שמאן דהו מזהיר אותי לבל אהין לנגוע ביהודי הקדוש" סח האיש לחבריו.

ר' יוסי שווינגר מספר כי בימי ה"שבעה" הגיע לנחם אחד מהשכנים באזור, תלמיד חכם חשוב כשהוא נרגש כולו. אותו אדם סיפר לנוכחים כי חלם הלילה כי שמחה גדולה נודעה למעלה בימים אלו משום שהגיע יהודי שלא היה מעורב במחלוקת עם אף בן אדם.

בימי ה"שבעה" הגיע לנחם אח רוסי שסיפר כי התוודע לרב יצחק זילבר בחלום. לילה אחד, לפני 12 שנה, לאחר התקף הלב הראשון שעבר הרב זילבר, הוא חלם כי עליו לסייע ליהודי קדוש המצוי במלון רייך, בו נח הרב זילבר, כדרישת הרופאים. האח סייע לרב היהודי ואף החל לשמור מצוות.

עיתון משפחה