רבם של בני גולה

"אני מאמין",ברוסיה של שנות הארבעים

מאז אותו מקרה, הספיק אמנם רבי יצחק להתבגר קמעא, ולהבין טוב יותר את התהליכים המשפיעים על עמים וארצות; אולם, דומה כי עם כל פקחותו העצומה והידיעות הרחבות שלו בתחומים רבים, עדיין נותרה בליבו אותה אמונה תמימה, פשוטה ויוקדת של הילד הקטן בן שמונה:"השם אמת, התורה אמת, וכל מה שנכתב בפסוקים הוא אמת ועתיד להתגשם לחלוטין". אילולא כן, קשה להבין להאמין כיצד הצליח לפעול הרבה כל כך, בתנאים קשים כל כך.

   ר' יעקב לרנר, מי שהכיר את רבי יצחק כבר לפני חמישים שנה, ברוסיה, היה נרגש כשיתבקש לספר על האיש שליווה את חייו במשך שנים כה רבות. "אם תבקש ממני 'לספר', אוכל לעמוד שנה שלמה ו'לשפוך' "סיפורים". כששואלים את הרב לרנר מתי התחילה פעילותו הציבורית של רבי יצחק, הוא מחייך: "אף פעם לא התחילה 'פעילות ציבורית'. הוא עבר מבית לבית, מאיש לאיש, וקירב יהודים לתורה ולמצוות".

  בכל זאת, כבר בראשית דבריו הוא עומד על הנקודה שאייפנה את רבי יצחק כל ימיו:"הוא היה הראשון והיחיד ברוסיה האתאיסטית, שכבר בגיל צעיר עמד והכריז בפה מלא על אמונתו בא-ל ובתורתו. זאת אמר כבר בשנות הארבעים, כשההגבלות שהוטלו על ביטויים דתיים היו קשים ביותר, והוא היה אז בחור צעיר בלבד".

   למעשה, כבר מגיל חמש-עשרה היה רבי יצחק מוסר שיעורי תורה לצעירים, שיעורים בהם המשיך עד יומו האחרון.

   לרבי יצחק היתה מסירות – נפש מן סוג שכמותו לא נראה אז. אנשים נפחדים, גם יראי-השם, פעלו בעיקר מתוך חישובים של פיקוח – נפש. לא כן הרב זילבר. הוא התמסר מלוא הווייתו לאמת היחידה שהכיר, ואף פעל להפצתה בכל דרך שהיא ומבלי להתחשב בכל סיכון שהוא.

   הסיפורים אודותיו בלתי – נתפשים, נשמעים כמעט הזויים. הם יוצרים דמות אגדית, שדומה היה כי אין היא קיימת אלא בסיפורים מתקופות קדומות ביותר.

   פעמים רבות מספור ערך בביתו ברית – מילה, תוך סיכון ממשי. גם כשהגיע לארץ המשיך במנהגן, כשהוא מקדיש לכך זמן ומאמצים רבים. לפעמים, בערבי שבתות, הייתה הרבנית נאלצת להמתין ממש עד דקות ספורות קודם השקיעה בטרם יכלה להניח על השולחן את נרות השבת, מאחר שעד לאותם רגעים עוד התקיימה עליו ברית – מילה...

   מספר ר' יעקב:"ר' יצחק הגדיר תמיד את עצמו כמי שנולד 'עם מהפחה', מכיוון שיצא לאוויר העולם של באותה תקופה בה פרצה המהפחה הקומוניסטית". הוא נולד למשפחה של צדיקים ויראי – שמים מדורות. סבו, ר' יצחק (על שמו הוא קרוי), היה רבו של רז'יצה שבגוליציה.אביו של רבי יצחק, רבי בנציון חיים זילבר זצ"ל, השתקע בעקבות מלחמה בקאזאן.הוא ביקש להסתיר את עובדת היותו רב, וניסה להתפרנס ממסחר. בסופו של דבר נאלץ לקבל על עצמו את משרת הרבנות, והפך לרבה של קאזאן.

   מלבדו, לא היה עוד יהודי אחד ברוסיה שזכה לכך שבנו ונכדו ירכשו בקיאות והבנה בש"ס. רבי יצחק סיים מספר פעמים את הש"ס טרם עלייתו ארצה, ובנו בנציון הספיק ללמוד כחצי ש"ס עוד אז.

   מה שמפליא הוא שאת רוב זמנו הקדיש רבי יצחק לא ללימוד עצמי, אלא דווקא לקירוב יהודים רבים אחרים לתורה. כתוצאה מכך, נותר לו לעצמו – עד יומו האחרון – זמן מועט מאוד ללימוד בעצמו. עובדה זו לא הפריעה לא לרכוש בקיאות מדהימה בכל חלקי התורה, ואף להפוך ללמדן מופלג.

רב, מלמד ודוגמה למסירות – נפש

  השנים עד להתבגרותו עברו על יצחק הצעיר בבית הוריו. "עד היום קשה לי להבין כיצד יתכן הדבר, אך עובדה היא שלא למדתי בבית ספר כלשהו ולא אף שעה אחת", סיפר לימים. מי שלימד אותו את בל לימודי היהדות היה מורה אחד, מסור עד מאוד, שלא חסך מאיתו כל השקעה – אביו. הוא לימד אותו הכל, מהתחלה:אל"ף – בי"ת, מקרא, משנה וגמרא. קיומה של 'שיטה חינוכית'  מעניינת כזו היה בגדר נס של ממש, בימים שבהם הקפידה הממשלה הרוסית יותר מכל על 'חוק חינוך חובה', חוק שמטרתו הייתה ברורה – לדאוג לכך שלפחות הילדים יביעו נאמנות מוחלטת למשטר, ולהטמיע בהם את ערכי המהפחה תוך שטיפת – מוח מסיבית.

   מקרה אחד שנחרת בזיכרונו של יצחק הצעיר והשפיע מן הסתם רבות על מסירות הנפש שלו לקיום המצוות, התרחש בליל חג הסוכות של שנה אחת. מחמת החשש הנורא, לא הודיעו בבית הכנסת על מקום המצאה של סוכה כשרה. לאחר התפילה, סרו אפוא הרב ובנו למקום בו נבנתה בקביעות סוכה, מדי שנה. לאכזבתם הרבה, הסוכה לא הייתה שם באותה שנה. הם החלו להתרוצץ בין הרחובות, כשהם מחפשים סוכה בכל קרן – זווית אפשרית. גשם זלעפות ירד באותה לילה, וקיים היה חשש שהוא אף לא יפסק, ותימנע מהם לגמרי מצוות האכילה בסוכה. אולם, מכיוון שבלילה הראשון יש להמתין עד להפסקות הגשם כדי לקיים בכל זאת מצוות – עשה דאורייתא של אכילה בסוכה, לא וויתרו השניים על האפשרות שמא ימצאו סוכה והגשם יפסק.

   לבסוף, לאחר ארבע – שעות(!) של שיטוטים עקרים, בחצות הלילה, מצאו סוף סוף סוכה כשרה בה יכלו לקיים את המצווה כהלכתה. נקל לתאר אלו רגשות עזים עורר מאורע כזה בליבו של ילד רך בשנים, שיראת – השמים שלו ונכונותו לנתאמץ עד לאפיסת כוחות בשביל קיום המצוות היו כשל אחד מדורות קודמים.

   באותם ימים הם גרו בדירה ממשלתית בת שלושה חדרים. נשמע לא רע, אולם התגוררו בני המשפחה בחדר אחד בלבד, שנים – עשר מטר רבוע גודלו. בחדר האחר גרה משפחה נוספת, ואילו בסלון התמקמו צעירים חברי תנועת הנוער הקומוניסטית, מה שכמובן לא הוסי לשלוות נפשם.

הפרופסור שחיבב סטודנט יהודי שומר – מצוות

בנוסף ללימודי קודש, ומתוך ראיית הנולד, שכר הרב עבור בנו מורים פרטיים שישכילוהו במקצועות החול כמו מתמטיקה, פיזיקה ורוסית, במקביל לתוכנית הלימוים בבתי – הספר.

   בהמשך התבררה ההשקעה כבעלת ערך – רב, מאחר שהיוותה את הסיכוי היחיד שהיה לרבי יצחק, בתור צעיר, לשמור על השבת. האופציות האחרות היו גיוס לצבא או הצטרפות למעגל העבודה, שתייהן בלתי אפשריות מבחינת צעיר יהודי חרדי באותם ימים. הוא נרשם אפוא, בחסות הידע המוקדם שרכש, לאוניברסיטה יוקרתית וקיווה להתקבל.ר' יעקב מוסיף:"ידיעותיו בתחומים הנדרשים היו אומנם רבות, אך לא מספיקות. הוא ישב ללמוד את החומר, והשלים למעשה תוך חודשים מעטים את החסר, שלא ניכר כלל בעת המבחן לאחר מכן".

   באוניברסיטה זכה להצלחה רבתי. סטודנט אחר במצבו היה נתקל בקשיים עצומים אם היה מבקש לפטור את עצמו ממבחנים בשבת, למשל, אלא שרבי יצחק ישכיל לרקום מערכת של קשרי ידידות והערכה עם מוריו, אשר אהבוהו מאוד.

   יותר מכל זכה לחיבתו של הפרופסור הראשי למתמטיקה באוניברסיטה. אותו פרופסור היה מדען גדול מאוד, בעל שם עולמי, שנבחר לתפקידו מבין מאות פרופסורים אחרים. הפרופסור היה מטפח אותו ומשקיע בו את זמנו, אולי מתוך תקווה סמויה בי בבוא היום הוא אף ירש את מקומו. מן הסתם, ראה בו כשרון ייחודי שמן הראוי להצמיח אותו.

   המורים אחרים, שראו את הפרופסור הנכבד מגלה סימנים של קירבה לסטודנט יהודי הצעיר, לא יכלו שלא להתרשם מכך. הם היו רואים אותו, למשל,מניח את ידו על כתפו ומשוחח איתו במשך שעות ארוכות, והדבר גרם להם לכבד בעצמם את הסטודנט האמיץ. כך, הצליח רבי יצחק לפטור את עצמו מחובות רבות שהיו כרוכות בחילול – שבת, כשהוא מתאמץ שלא להזניח בשאר הימים את הלימודים וזוכה להצלחה רבה ולכבוד מעמיתיו ללימודים, מה שהקל מעט – גם אם לא מנע לגמרי – את הקושי הרב שעמד בפניו עת ביקש לשמור על דתו.

   גם בשנות לימודיו באוניברסיטה, ניצל כל רגע פנוי – כפשוטו – ללימוד תורה. הוא חש כי אסור לו להפסיד את הרגעים היקרים, שכן מי יודע מה יעלה אחר כך בגורלו.

   בזכות זיכרונו הצילומי הנדיר – די היה לו לעבור פעם אחת על החומר בכדי לזכור אותו אחר כך לשנים ארוכות – רכש שליטה מוחלטת במקצועות המתמטיקה, הביולוגיה וההיסטוריה. בשנים מאוחרות יותר, הוא עשה שימוש רב בידיעותיו בכדי לבסס ראיות הגיוניות המאמתות את דברי התורה.

   "הוא היה זהיר מאד בהבאת הראיות הללו. מימיו לא אמר ראיה בטרם היה בטוח לחלוטין בנכונותה. אולם, הוא ראה חשיבות רבה מאד בהבאת ראיות לנושאים בהם עסק עם צעירים שקירב לתורה",מספר פרופ' אליהו ריפס, מתלמידיו.

נשיכת הכלב 'נוצלה' להשלמת מנין

תקופה מסוימת לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, לא היה רבי יצחק גר בבית הוריו. באותם שנים, היו צעירים שגרו אצל הורים שנחשדו בנטיות דתיות או אנטי – מהפכניות, נדרשים למסור הצהרה מיוחדת שתוכנה התנתקות מהוריהם המתנגדים למשטר, והכרזה כי הם פושעים, אזרחים נחותים וכו', וכי הם מתנערים לחלוטין מדרכם. רבי יצחק לא הסכים בשום פנים להתבטא כך נגד הוריו, ולכן נעדר מן הבית למשך תקופה ארוכה מאד, כשהוא מבקר בו רק בגניבה.

   לאחר נישואיו, לא עשה כל שימוש בידיעותיו המפליגות במדעים, אלא העדיף למצוא לו עבודה בתחומים פשוטים ואפורים, ובלבד שיוכל לשמור את השבת.

   כשביקשו השלטונות לקחת את ילדיו לבתי – הספר הממשלתיים ולצרפם לתנועות הנוער הכפרניות, מיהר לברוח חסר – כל לטשקנט. "שם", נזכר ר' יעקב, "התגורר במשך כשנתיים בבית חמי,ר' שלום זאב קרוגליאק זצ"ל. חמי היה עובד חשוב בתעשייה האווירית הלאומית, והייתה תקווה שאצלו לא יבדקו". לזכר אותם שנתיים, אגב, הכיר רבי יצחק טובה עד סוף ימיו לבני משפחת לרנר.

   בטשקנט, נרתם עד מהרה להפצת תורה ויהדות. מי שהיה שותף איתו באותה תקופה היה הרב רבינוביץ',בנו של עורך 'המודיע' בפולטבה. מארצות הברית היה הרב טייץ, פעיל חב"די שעסק רבות בנושא, שולח להם חומרים מודפסים, והם עמלו להפיץ ולהסביר אותם.

   הוא שימש גם כ'בעל קורא' בשבתות, בבתי הכנסת באזור. "מכיון שהוא היה בעל קריאה היחיד בכל האזור, הוא היה מכתת את רגליו בין בתי הכנסת שפעלו בסביבה, כשהמרחק לעתים עלה על עשרה קילומטרים בין בית הכנסת למשנהו", מספר ר' יעקב. כך, מדי שבת, היה פוסע שעות ארוכות במאמץ להגיע לכל בית – כנסת, כדי לזכות את המתפללים בשמיעת קריאת – התורה.

   פעם ביקש לאסוף מנין לתפילה בציבור.תשעה אנשים התקבצו, וחסר היה אחד בלבד בכדי להשלים את המנין. לרבי יצחק נודע כי באחד הבתים הסמוכים גר יהודי, אלא שהוא היה רחוק – בלשון המעטה – מלרצות ולהשלים מנין לתפילה. הנאספים הזהירו את רבי יצחק כי אל לו לנסות ולשכנע את אותו יהודי להצטרף למניין, שכן קיים חשש מבוסס כי הוא לא יהסס למסור את כולם לשלטונות.

   בלהטו, לא וויתר רבי יצחק ורץ לכיוון ביתו של היהודי. בחצר, ננשך בידי כלב – שמירה גדל – ממדים שעמד שם. במקום לזעוק מכאבים ולרוץ לבקש עזרה, מיהר רבי יצחק לנצל את האירוע לטובתו. הוא החל לדדות לכיוון בית הכנסת, כשרגלו שותתת דם, בעוד בעל הכלב ממהר אחריו בבהלה מבלי לדעת לאן הוא מוביל אותו. כשהגיאו שניהם לבסוף לבית הכנסת, כבר התקשה היהודי לסרב לבקשה להצטרף למניין. הוא העדיף לעשות את הטובה הזו לפצוע, מאשר להסתכן בכך שהוא ימסור אותו למשטרה על אחזקת כלב מסוכן. כך היו שנייהם, רבי יצחק וה'צענטער' הלא – שגרתי, מרוצים בעליל...

   בין השאר, התאמץ רבי יצחק לדאוג למוהלים שימולו תינוקות יהודיים. הוא עצמו היה מספר סיפורים מופלאים על מסירות נפשם של מוהלים יהודיים תחת השלטון הקומוניסטי:"באחד מבתי הכלא, ששכן ליד הגבל, היה סוהר יהודי שנולד לו בן. כמובן שלא הייתה שום אפשרות להביא מוהל לאזור. האפשרות היחידה הייתה שמוהל ינסה לחצות את הגבול, כאילו הוא בורח, וכשייתפסו אותו ויאסרוהו יוכל לבצע את הברית בתוך בית הסוהר. ואכן נמצא מוהל כזה, שהסכים במסירות נפש ותוך כדי סיכון, לבצע את התחבולה, והוא הצליח בה".

האיש ששמח להיות בבית – הסוהר

   בתקופה מסוימת נכלא רבי יצחק והוטל למאסר.

   "לא ייאמן, אולם הוא פשוט שמח להיאסר. ממש כך. בבית הכלא הוא גילה אפשרות לקרב ליהדות אסירים יהודים רבים, ולארגן מניינים לתפילה בציבור 'מתחת לאפס' של הסוהרים. מלבד זאת, השכיל לרכוש את אימונים של האסירים האחרים וביצע עבורם שירותים מסוימים. בתמורה, הניחו לו הללו להיפטר בשבת מהעבודה המשותפת".

   בכלא, ניצל את ידיעותיו הרבות בהלכה כדי לבצע משימות מסוימות באופן שלא יהיה בהם חילול שבת.

   בפורים של שנת תשי"ג, הוא שהה בכלא ביחד עם אסירים יהודים נוספים. לאחר שנים, סיפר רבי יצחק על נבואה מופלאה שנזרקה בו, בפורים של אותה שנה: "בשבת" בי"ג באדר, הגענו למחנה אחר, ובאור לי"ד אדר חל חג הפורים. אספתי כ- 15 יהודים וסיפרתי להם על מגילת אסתר. אסיר אחד, אייזיק בן – מירון שמו, התרגז (הוא סבל מאד בכלא. הוא לא היה צעיר ונידון ל – 10 שנות מאסר) וכמעט ותקף אותי באגרופיו:

   מי צריך את המעשיות שלך על מה שאירע לפני 2000 שנה? תגיד לי, איפה ה' שלך היום! ידוע לך מה יהיה עם יהודי בריה"מ? כאילא לא די כבר שהנצאים, ימ"ד, השמידו שישה מיליון!(מדובר היה על תוכניתו השטנית של סטאלין להקים 'אוטונומיה יהודית' בסיביר, מתוך תקווה שאיש לא ישרוד שם, י.ג.). ידוע לך שישפטו את הרופאים ויתלו אותם בכיכר האדומה? שהרכבות כבר מוכנות והצריפים כבר נבנו? חלק יגיעו קרוב לעיר וורחויאנסק, שהטמפרטורות שם בחורף הן 60 – 70 מעלות מתחת לאפס, וחלק לעיר חברובסק. כבר נודע שהצריפים הם ללא חימום.

   אמרתי לו:

   נכון, המצב קשה. אבל לא תמהר להספיד. גם המן כבר הספיק לשלוח פקודה על השמדת היהודים למאה עשרים ושבע מדינות. ה' עוד יעזור.

   איך הוא יעזור?סטאלין כבר תכנן הכל. והוא לא המן!

   הוא החל להוכיח לי, שכל מה שסטאלין תכנן עד היום יצא לפעול.

   עניתי לו:כן, עם כולם הוא הצליח, אבל עם יהודים - לא יצליח!

-         למה?

-         כי כתוב:"לא ינום ולא ישן שומר ישראל",וסטאלין הוא לא יותר מבשר ודם.

-         אבל הוא חזק כמו ברזל, אף על פי שהוא בן 73.

-         עניתי:אף אחד לא יכול לדעת מה יהיה עם בשר ודם בעוד חצי שעה.

אייזיק התרגז וברח.

היה זה בליל פורים, ובבוקר אייזיק חיפש אותי:

יצחק, אתה יודע? אתמול בערב אמרת טוב מאד.

מה אמרתי טוב?(עד אז כבר שכחתי).

אחרון הצדיקים הנסתרים

   כשפגשתי פעם ראשונה בר' יצחק – כך הוא העדיף לקרוא לעצמו – הייתי עוד ילד קטן ובישיבת של אבי שליט"א, 'דבר ירושלים' כיהנו כמה רמי"ם כשביניהם בלט ר' יצחק בדבקות שבה לימד תורה את קבוצת התלמידים מרוסיה.

   בעיניי הילדותיות, הוא בלט גם בחליפתו המהוהה שנותרה, ככל הנראה, בעינה, מיום חתונתו, ובכובעו האפור  שנראה שעשה עמו את כל הדרך מסיביר.

   ניגשתי אליו, ויסלח על חוצפתי, ושאלתי אותו:רבי, למה אתה לא לובש פראק והמבורג במו כל הרמי"ם פה? ר' יצחק הביט בי בעיניו הטובות וענה לי:"הם רמי"ם, אני, מה לעשות, עוד תלמיד".

   הסיפור הקטן הזה, ממחיש יותר מכל מי היה ר' יצחק. צדיק אמיתי שלא החזיק לעולם טיבותא לנפשיה, צנוע ונסתר שהפשטות בה הילך לא השתנתה כהוא הזה. גם לאחר שלחם נגד הקג"ב ויכל לו, נגד גלות סיביר ויכל לה, גם לאחר שהרביץ תורה לאלפי איש – ר' יצחק היה ונותר אותו אדם שלא הבין כלל מה הרבותא בכך.

   לא מעטים הם צדיקים, מרביצי התורה והמוסר.

אך מה המעטים אלה העושים זאת בכוונות טהורות ותמימות כמו של ילד, בצנעה, בענווה אמיתית. ועל אותם מעטים עומד העולם כולו.

   האם היה ר' יצחק מאותם ל"ו שעליהם העולם עומד? מי אני שאקבע. אך לעולם התורה של רוסיה ודאי וודאי שעל הצדיק הזה הוא עמד.

                                                                                                                יצחק הורוויץ

מה זאת אומרת, מה אמרת? מילותיך האחרונות – אמרת אותם בעשרה לשמונה – היו "סטאלין הוא לא יותר מבשר ודם, ואין אנו יודעים מה יקרה איתו בעוד חצי שעה". והנה היום, אדם שבא מחוץ למחנה שמע בשידור מגרמניה שהיום בלילה, בשעה שמונה ועשרים ושלוש דקות, קיבל סטאלין שטף דם במוח ואיבד את דיבוריו. חצי שעה בדיוק!"...

בארץ, כמו ברוסיה: קירוב מבית לבית

בשנת תשל"ב (1972), קיבל רבי יצחק, לאחר נסיונות חוזרים ונשנים, אישור עליה לארץ. ר' יעקב לרנר מספר שהאישור ניתן למעלה מעשרים בקשות. "בפעם השמונה – עשר, כשסורב שוב על ידי מחלקת ההגירה, הוא חזר הביתה ופשוט הוציא 'לחיים' והחל לשמוח. 'אם ה' סיבב שאשאר כאן, כנראה שצריכים אותי פה', אמר.

   בארץ הוא נתקל לראשונה בחילוניות מדכאת, והתחלחל לגלות כי אנשים מחללים שבת בפרהסיא. באותה תקופה, מעטים היו העולים מרוסיה ששמרו תורה ומצוות. מבלי להשבר, הוא פתח במסכת ארוכה של פעילות שלא ידעה כל מעצר או גבול. כמו ברוסיה, היה נודד תוך מאמצים מרובים במטרה לקרב לתורה את הצעירים שעלו מברית – המועצות. הם היו אז בודדים, עדיין, והיו מפוזרים במקומות שונים.

   אחד מאותם הצעירים היה בחור צעיר בשם אליהו ריפס, מי שנודע היה כפרופסור בעל שם עולמי שלזכותו נזקפים הגילויים של 'הצופן התנכ"י' והדילוגים בתורה. "גרתי אז בדירה בקטמון, בשכנות לרבי יצחק. הוא הזמין אותי אליו לשבת, נתן לי סידור תפילה עם תרגום רוסי ובמוצאי שבת אף העניק לי תפילין. בזכותו אני היום חרדי לגמרי". היום, זוכה הפרופסור החרדי לקרב בעצמו יהודים רבים לתורה ולמצוות.בין השאר בזכות הראיות שהוא מביא להוכחת אמיתות התורה, מתוך המוצפן בפסוקים.

   הוא מאתר את יכולת השכנוע המדהימה של רבי יצחק:"בעצם, המאזן ההגיוני הקר נוטה לגמרי לטובת השקפה דתית. הבעיה היא שרבים לא נחפשים לראיות הללו, וגם אלו שכן לא ממהרים לאמץ אותם. בהיגיון אין די בכדי לחדור את מעטה הרגש. רבי יצחק היה משלב בין ראיות שכליות, מבוססות לחלוטין, ובין שלמותו הרוחנית המופלאה. הוא דיבר מכל הלב, ודברים היוצאים מן הלב – נכנסים אל הלב". בין השאר, מספר פרופ' ריפס, הסביר רבי יצחק בעזרת ידיעותיו המתמטיות סוגיה במסכת קידושין, בצורה נפלאה ובהירה. "המדרש אומר", מוסיף פרופ' ריפס, "אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו, ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד". אני אומר – רבי יצחק זילבר הוא אותו 'סנסן' של ימינו. איש יחיד במינו שבלעדיו היו רבים מאד, כמוני וכמו אחרים, רחוקים היום מאד מחיים של תורה ואמונה".

   בתקופה שלאחר עלותו ארצה, שימש רבי יצחק כר"מ בישיבת 'דבר ירושלים' בראשות רבי ברוך הורוויץ שליט"א. כאן, דאג במיוחד ליוצאי רוסיה שבין בעלי – התשובה בישיבה. במהלך השנים נרתם לעזרת של כל הארגונים שקמו לטובת עולי- רוסיה כדוגמת 'שמיר', 'שבות עמי', 'אור אבנר' והמחלקות ליוצאי – רוסיה בישיבת 'אור שמח' ו'מכון – לב', כמו גם ארגונים נוספים.

   הוא שימש כסנדק באלפי בריתות של עולי רוסיה, שרחשו לו אהבה היוצאת מגדר הרגיל.

   בשנים האחרונות, ביקר פעם אצל הרבי מליובאוויטש זצוק"ל, שהכריע באוזניו לטובת פעילות בקרב עולי רוסיה, לאחר שרבי יצחק הציג בפניו רעיון אחר שלפיו יעשה שימוש ביכוליו המדעיות כדי לקרב רחוקים. רבי יצחק קיבל כפשוטתם את דיברי הרבי, והקדיש מאז את כל ימיו לקירוב עולים חדשים.

   עם רבי משה פיינשטיין הנג להתייעץ לעתים תכופות מאד,כמו כן עמד בקשר קרוב עם רבי יצחק הוטנר זצ"ל.

   הגרי"ש אלישיב שליט"א, שהעריכו מאד, אמר עליו כי הוא אחד מל"ו צדיקים.

   לפני כארבע שנים, הקימו תלמידיו הרבים את ארגון 'תולדות ישורון', שמטרתו העיקרות יצירת קשרים בין צעירים דוברי רוסית, לצורך לימוד בחברותא וכדומה. הארגון זכה עם הקמתו להצלחה מרובה, מאחר שענה על צורך מהותי שהיה קיים בקרב עולים 'טריים' שהתקשו להשתלב במסגרות הפועלות בערבית בלבד.

   "בעצם", מסכם הפרופ' ריפס, "אין כיום בן – תורה אחד ממוצא רוסי, שלא זכה להשפעתו של רבי יצחק, באופן ישיר או עקיף. כולם תלמידיו".

   הוא נפטר בבוקרו של יום שני, ערב תשעה באב. בלווייתו השתתף קהל אלפים, והספידוהו בין השאר הגאונים רבי שמואל אויערבאך וראשי ישיבת מיר. שני מטוסים מלאים בתלמידיו הרבים הגיעו מרוסיה במיוחד לשם הלוויה.

"בקהילה"

י"א אב תשס"ד