הגה"צ רבי יצחק יוסף זילבר זצ"ל

עולם התורה התייתם ביום שני בבוקר, עם פטירתו של הגאון הצדיק רבי יצחק יוסף זילבר זצ"ל, מורם, רבם ומורה דרכם של רבבות עולי רוסיה בארץ ישראל, שמסר נפשו למען החזרתם של בנים תועים לאבינו שבשמים, מתוך יסורים קשים, ראש מוסדות "תולדות ישורון", והוא בן פ"ז שנים. בהלוויתו שנערכה בליל תשעה באב בירושלים, השתתפו אלפים רבים מכל שדרות היהדות החרדית, ובראשם מרנן ורבנן שליט"א, ראשי ישיבות, רבנים, אלפי תלמידיו ושומעי לקחו.

הגאון הצדיק רבי יצחק יוסף זילבר זצ"ל, נולד כמה חודשים לפני המהפכה הקומוניסטית בשנת תרע"ז, בעיר קזן שברוסיה. הסבא רבה מצד אביו של הגר"י זצ"ל, היה הגאון רבי דוד ציוני זצ"ל, שכיהן לפני כמאתיים שנה כרבה של העיר לוצין (לודזה) שבלטביה. לאחר פטירתו ישב על כסא הרבנות למעלה מחמישים שנה בנו, רבי נפתלי זצ"ל. בנו השני של רבי נפתלי, רבי יצחק ציוני זצ"ל, התמנה בגיל שלושים לראש קהילת רז'יצה, ורבים נהרו אחר שיעוריו והנהגותיו. בנו הקטן שנולד לו לעת זקנותו, היה רבי בן ציון חיים זצ"ל, שבצעירותו למד והתחנך בישיבת סלבודקה, וכן אצל סבו, רבי יוסל'ה קרסלבר זצ"ל.

רבי בן ציון חיים זצ"ל נישא בשנת תרע"ג לרעייתו מרת לאה גיטל ע"ה, שהיתה בתו של הגאון רבי משה מישל שמואל שפירא זצ"ל, מגדולי הת"ח באותם ימים בעיר רוגוב שבפלח פוניבז'. לשמחת נישואיהם זכו לקבל מכתבי ברכה ממרנן בעל ה"אור שמח" זצוק"ל ובעל ה"חפץ חיים" זצוק"ל. בעודו אברך צעיר לימים, למד באחד מסניפי ישיבת סלבודה, ולאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלץ להחליף את שם משפחתו מציוני לזילבר, כדי להינצל מגיוס לצבא הצאר.

לרבי בן ציון חיים זצ"ל ורעייתו ע"ה, נולד בנם יצחק. בבית גדול וחשוב זה, גדל והתחנך הנער, שלימים הפך להיות מנהיג יהדות רוסיה בארץ ישראל. בהיותו בן שמונה שנים, בערה בו הרצון לעלות לאר"י, והגיע בכוחות עצמו למשרד החוץ. בתמימותו ביקש אישור לנסוע לבני משפחתו בפוניבז', ומשם לפלשתינה, אך הפקיד איים כי יאסור את הוריו על שמחנכים אותו לעזוב את רוסיה. הנער יצחק ברח מהמקום כל עוד נפשו בו.

אביו סירב לשלוח אותו ללמוד בבית הספר המקומי שהיה מלא בכפירה ובמקום זאת לימדו בעצמו. הוא היה זה שלימדו אלף-בית, תנ"ך, משנה, גמרא ושולחן ערוך. רבי יצחק זילבר לא למד בבית-ספר כלשהו ולו אף שעה אחת, ולימים ציין, כי לנוכח הסדרים הסובייטיים הנוקשים וחוק לימוד החובה ראה בכך נס של ממש. עם זאת, כדי שלא יפגר אחר בני גילו שכר אביו מורים מקצועיים למשך תקופה מסוימת, הללו לימדו אותו מתימטיקה, פיזיקה ורוסית על-פי תוכנית הלימודים הכללית בבתי הספר. אך אביו, כאמור, הקפיד לקחת אותו לבית הכנסת. כבר בגיל שש ידע להתפלל את כל התפילות בעל-פה.

התנאים בהם למד הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל ואביו זצ"ל, היו קשים ביותר. וכך סיפר: "לפני העבודה ולאחריה למדנו בחדר שנשכר מגוי אחד לתפילות, הרבה פעמים התעכבנו עד אחד עשרה בלילה. גרנו - הורי ואני - בחדר של  12מטר ללא הסקה וללא מטבח. בשנות המלחמה היה קור כל כך חזק, שמים ותפוחי אדמה קפאו. ישבנו עם אבי עטופים עד הראש במעילים ולמדנו. לכאן גם הגיעו אנשים להתייעץ אם אבי ששימש בסתר בתפקיד הרב, שכנות הגיעו לאימי לשפוך את נפשן ולהתנחם".

לימים סיפר הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל, כי בילדותו חזר עם אביו הביתה לאחר תפילת מעריב של יום כיפור, ומישהו מהנוכחים שאל, לנוכח המצב הרוחני הקשה, האם ימצא בן אדם שיחפש מנין? "בזמן מלחמת העולם השניה גם אני התחלתי לחשוב שבעוד עשרים שנה ספק אם יהיה ברוסיה יהודי, אשר יוכל לקרוא דף גמרא...".

כבר בשנות העשרים, כאשר השלטון הסובייטי שלט ברוסיה, נסגרו כל בתי הספר היהודיים, אסרו ושלחו לסיביר בעוון לימוד תורה, ראשי ישיבות, רבנים ותלמידי חכמים נהרגו במחנות ע"י סטאלין, ואלה ששרדו נהרגו ע"י הנאצים ועוזריהם. רבים מסרו את נפשם וסיכנו את חייהם, כאשר לימדו את הילדים והמבוגרים תורה בסתר. כבר בגיל 15 מסר הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל, שיעורים בכל העיר למרות שהדבר היה אסור. ידיעותיו הרחבות עזרו לו להתקבל לאוניברסיטה ולקבל תעודת מורה למתמטיקה.

כאשר נולד בנו רבי בן-ציון שליט"א, נתקל הגר"י זילבר זצ"ל בקשיים רבים כשביקש למול את בנו ביום השמיני. כדי למנוע מהורים יהודים למול את בניהם, נחקק חוק האוסר על יולדת לצאת מביה"ח לפני היום התשיעי לאחר הלידה. הגר"י זילבר ביקש להוציא את אשתו מביה"ח ביום השמיני, אך לא הצליח לקבל אישור. הוא החליט ללכת למשרד הבריאות, ושם מצא אשה אחת, רופאה, שהרגיש כי תוכל לסייע לו בלי למסור אותו לשלטונות. הוא ביקש ממנה שתפעיל את מעמדה וסמכותה ותתקשר לבית החולים לומר להם שיוציאו את אשתו ביום השמיני.

בעלה של הפרופ' היה גוי ושר הבריאות בעיר קאזן. בסוף קיבל הגר"י זילבר את האישור, ובשעה  2בצהרים התקשרו אליו מביה"ח ואמרו לו שיבוא לקחת את אשתו. "נכנסתי להגיד תודה לפרופ' הגויה ממשרד הבריאות, ואז שאלה למה כל כך רציתי ביום השמיני? ואמרתי לה שזה מצווה, ואת עשית מצווה. היא פרצה בבכי ואמרה שהיא יהודיה, וכשהיתה ילדה לימדו אותה להדליק נרות ולומר ברכות, אך אחרי שבאו הקומוניסטים היא התחתנה עם גוי", סיפר הגר"י זילבר.

אחרי מלחמת העולם השניה נשפט הגר"י זילבר זצ"ל ונשלח למחנה אסירים, שם שהה במשך כשנתיים. למרות תנאים בלתי אנושיים ובמסירות נפש בלתי-רגילה, הצליח לשמור שבת. למרות הקשיים הרבים והמעקבים הבלתי פוסקים של שומרי המחנה, חיפש תמיד הזדמנויות להסתתר על-מנת ללמוד תורה ולהתפלל. "הבאתי כל יום בבוקר ובערב שישה דליים של מים רותחים ועזרתי למפקד הצריף לשטוף את הרצפה, על-מנת שירשה לי לפעמים להתחבא מאחורי המחיצה שהיתה בצריף", סיפר. "בנס הצלחתי להבריח למחנה ספר תנ"ך ומשנה בגודל קטן. את עבודתי השתדלתי לסיים כמה שיותר מהר על-מנת שיוותר לי זמן ללמוד. במחנה תמיד רצתי, כך שהספקתי ב- 45 דקות לעשות מה שדרש שעה, ואחר כך למדתי רבע שעה. וכך כל שעה. שם, במחנה, למדתי את מסכת 'כינים' הקשה במשנה".

לאחר שחרורו חזר לקזן ושם לא נתן לילדיו לבקר בבית הספר בשבת. בתגובה, הק.ג.ב. רצה לשלול ממנו זכות ההוראה. הוא ברח לטשקנט ובשנת תשל"ב עלה לארץ ישראל.

עד עליתו ארצה סיים מספר פעמים את כל הש"ס. גם בנו יבלחט"א הרב הגאון רבי בן-ציון שליט"א, שמכהן כיום בראש רשת הכוללים של "תולדות ישורון", הצליח ללמוד חצי ש"ס בעל-פה תוך התנכלויות תמידיות בברית המועצות. בהגיעו ארצה הזדעזע הגר"י זילבר זצ"ל מכל מה שראה: אנשים בכל מקום חיללו שבת. ברבות השנים היה מזכיר את העובדה, שכאשר הגיע ארצה אף עולה חדש מרוסיה לא שמר שבת.

הוא החליט להקדיש מעתה והילך את כל כולו לקירוב עולי רוסיה לתורה. היו זמנים שאשתו יכלה להניח את נרות השבת על השולחן רק כמה דקות לפני הדלקת נרות כי עד אז ערכו על אותו שולחן ברית מילה לעולים חדשים. במקביל, סייע לנשים רבות, מעולי רוסיה, לקבל גט. הוא נסע למקומות נידחים בכל העולם על-מנת לאתר את בעליהן הנעלמים.

היה מקורב ביותר למרנן ורבנן זצוק"ל ויבלחט"א. קשר הדוק היה לו עם מרנן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל והגאון רבי בנימין בינוש פינקל זצוק"ל, ראש ישיבת מיר. לקירבה מיוחדת זכה מיבלחט"א עמוד ההוראה, מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, אליו התקשר בכל נימי נפשו והיה מתייעץ עמו בכל דבר ועניין, במיוחד בעייני גיטין ועגונות, וכמים פנים אל פנים, החזיר לו מרן שליט"א חיבה יתירה, תוך תמיכה מופלגת בכל מפעלותיו למען עולי רוסיה. עם היוודע דבר פטירתו של הגר"י זילבר זצ"ל, הפליג מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א בשבחו, בביטויים מפליגים בגודל צדקותו ומסירות נפשו.

כן זכה לקירבה ממרנן ורבנן, הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א והגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א, שהטריחו עצמם מספר פעמים להשתתף בכינוסים המרכזיים של רשת מוסדות התורה "תולדות ישורון".

למעשה, כאשר הגיע בשנת תשל"ב לארץ ישראל, לא היו בארץ בני תורה דוברי רוסית. עם הזמן בודדים חזרו בתשובה, ולקראת העליה הגדולה היו כבר עשרות בני תורה ומורים דוברי רוסית, רבים מהם כבר מוכרים וידועים בין היהודים יוצאי מדינות רוסיה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, הינם תלמידי הגר"י זילבר זצ"ל.

בסוף שנות ה- 80, כתוצאה מהעליה הגדולה שהחלה אז, החלו מאות יהודים צעירים דוברי רוסית את לימודיהם בישיבות, ולקראת שנת תש"נ הופיעו בארץ ישראל כמה מאות בני תורה דוברי רוסית, אשר למדו במשך קרוב לעשר שנים שנים בישיבות הגדולות והחשובות בארה"ב, באירופה ובישראל. כמובן, שרבים מהם היו או תלמידיו או תלמידי תלמידיו של הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל, מנהיג תנועת התשובה של יהודי רוסיה.

באותם ימים, תחילת שנות התשעים, התגברו גלי העלייה מרוסיה, שהביאו לישראל במהלך העשור שלאחר מכן, כמיליון עולים חדשים. מאות עולים שהגיעו בשנים קודם לכן, ולמדו אצל הגר"י זילבר זצ"ל, שימשו לאחר מכן כאברכים ומרצים צעירים, לצורך תוכניות לקירוב רחוקים. במקביל, החלו ארגונים רבים לפעול, בהשראתו ותחת הנהגתו של הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל. הללו פעלו בקרב הרבבות שהחלו להגיע לישראל, לאחר שלא שמעו ולא ידעו כלום על יהדות, לאחר ניתוק של שבעים שנות קומוניזם.

בין הארגונים והישיבות שפרחו באותם שנים - וממשיכים עד היום בפעילותם - ניתן למנות את ישיבת "שבות עמי" בירושלים, ישיבת "תורת חיים" במוסקבה שבראשות הרה"ג רבי אלכסנדר אייזנשטט שליט"א ורבי משה לבל שליט"א, המחלקה הרוסית בישיבת "אור שמח", קבוצות של בחורים ואברכים שהחלו ללמוד בישיבות "עטרת ישראל", "הר"ן", "שבי גולה", ארגוני "מחניים", "אור אבנר", "שמיר", "שערי ציון", "אש התורה" ועוד, וכן התקיימו תוכניות תורניות לנשים ב"בית אולפנה" וב"נווה ירושלים".

הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל, היה במשך שנים הסמכות ההלכתית הגדולה והמקובלת על כל קהילות שומרי המצוות דוברי הרוסית, והנהיג ביד רמה את התנועה לקירוב יהודי רוסיה למסורת ולשורשים. לפני כחמש שנים, בעת שחלה, דחף הגר"י זילבר זצ"ל את תלמידיו הצעירים לארגן שיעורים, הרצאות וכוללי ערב חדשים עבור עולים מחבר העמים. תנועה המונית זו הפכה לקראת אביב כעבור זמן קצר לארגון "תולדות ישורון", אשר התרחב לרשת לימודים גדולה עבור יהדות רוסיה לאנשים בני גיל הביניים.

תחת הנהגתו של הגאון הצדיק זצוק"ל, פעלו ופועלים מטעם הארגון יותר מ- 350רבנים, מרצים ומלמדי לציבור דוברי הרוסית. הארגון הוקם ע"י ר' אברהם כהן, תחת הנהגתו הרוחנית של הגר"י זילבר זצ"ל, כאשר בנו יבלחט"א רבי בן-ציון שליט"א, משמש כראש הכולל המרכזי בארגון.

בתחילה החל "תולדות ישורון" לפעול ככולל חברותות בבית הכנסת "עזרת תורה" בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, אליו הגיעו  5זוגות ראשונים של תלמידים. את השיעורים היו מוסרים הגר"י זילבר זצ"ל וילחבט"א בנו רבי בן-ציון שליט"א. כעבור מספר חודשים כבר למדו בכולל  50חברותות שבועיות, חברותות של אברכים ויהודים מעולי רוסיה.

מספרם של תלמידי הכולל גדל במהירות, והתקבלו בקשות רבות על פתיחת תכניות לימודים במקומות אחרים. תוך זמן קצר, החלה תוכנית לימודים דומה בביתר-עילית, כאשר אברכים דוברי רוסית התחילו ללמוד עם חבריהם העובדים בשעות הבוקר ובצהריים. בשכונת נוה יעקב ובבית-שמש נפתחו על-ידי פעילים של "תולדות ישורון" עוד שני כוללים נוספים.

כיום, פועלים הכוללים של "תולדות ישורון" בתל-אביב, חיפה, אשדוד, נתניה, אופקים, נתיבות, מודיעין, ובמקומות מגוריהם של עולים ממדינות רוסיה, ובמשך השנים הקים דור של אלפי בני תורה מעולי רוסיה. במקביל לתכניות המיועדות לגברים, הקים הגר"י זילבר זצ"ל רשת של שיעורי תורה לנשים, בהנהלת בתו, הרבנית חוה קופרמן תחי'.

בהלוויתו שיצאה בליל ט' באב מבית המדרש "עזרת תורה" בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, מקום בו מסר שיעורים במשך שנים ארוכות, ליווהו אלפים רבים, ובראשם מרנן ורבנן שליט"א, ראשי ישיבות, רבנים ואלפי תלמידיו הנאמנים.

פתח את שורת ההספדים, הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א, שאמר ש"גדולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו", והביא את דברי הנפש החיים שכל אחד צריך לעשות את עצמו כבית המקדש, כפי שמרחיב הרמב"ם המבאר שכל צורת האדם והלב זהו קודש הקדשים. "אם זה עיקר התכלית, שבית המקדש יחיד תעשו, אז מיתת צדיקים כשריפת בית המקדש. בזמן שאנחנו מקוננים על שריפת בית המקדש, כל ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ד'. הגאון הצדיק זצ"ל, לבו מלא יראת ד', אמונת ד' ומסירות נפש, צדיק יסוד עולם.

"אשריך ר' יצחק שעמדת בניסיון בארץ הכפירה. עמדת במסירות נפש עם הלב. אשריך ר' יצחק שיצאת משם, והיה לך ניסיון אחרי ניסיון. לפעמים אדם עובר ניסיונות קשים וליבו שקט, והוא סומך על עצמו. איש מלחמה גדול מהיצר הרע, ור' יצחק יצא בגבורה, הקים את צבא ד', לחם מלחמת ד' והשיב מלחמה שערה. כל מה ששם רצו לעקור, זכה וזיכה. יה"ר שימשיך את מלחמת ד' וישפיע מלמעלה וימליץ יושר על כל בית ישראל ועל עולם התורה בפרט, הנמצא בסכנה גדולה, כאשר נלחמים עלינו, ושיבקש מכסא הכבוד על עולם התורה ועל עולי רוסיה בפרט", סיים הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א את הספדו.

הגאון רבי אריה פינקל שליט"א, ראש ישיבת מיר-ברכפלד אמר בהספדו, כי בתוך האבל הגדול והנורא של עם ישראל, עם הנצח, לא בטל בכלל האבל על צדיק יסוד עולם שהלך לעולמו. אם חז"ל הישוו את מיתת צדיקים לשריפת בית אלוקינו, אז יכולים אנו לומר שהאבל הזה דומה למאמר חז"ל לאבל של כל עם ישראל בכל הדורות. אנו מתאבלים על סילוק הצדיק, כי עבודתו בעולם היתה לקרב אלפים ויותר לאבינו שבשמיים, והרי הענין של בית המקדש שהיו ישראל עולים לביהמ"ק והיו רואים את הכהנים בעבודתם והיו מתקרבים ליראת ד'. מי לא ראה את ר' יצחק בעבודתו עבודת הקודש, בקידוש שם שמים בעולם שהוא עשה, בכבוד שמים. הוא היה עמוד של כבוד שמים בעולם, והשפיע מקרוב ומרחוק בעבודתו, עבודת הקודש".

הגאון רבי נח אייזלר שליט"א, רבה של שכונת סנהדריה המורחבת, אמר כי הגאון הצדיק רבי יצחק זצ"ל היה כגדליה בן אחיקם בדורו, ונשלח על-ידי ההשגחה העליונה לדור זה, להאיר את החשיכה, להורות את הדרך. הוא הוכיח שנצח ישראל לא ישקר. רבי יצחק היה איש חי, שכל חייו חי במסירות נפש לקיום תורה ומצוות, ולא רק במשפחתו. במסירות נפש קיבץ והרביץ תורה בכלל ישראל. אפשר לספר על רבי יצחק לילות ארוכים, ונוכל ללמוד ממנו הרבה מוסר, כיצד יהודי נלחם בגלות, נגד עקירת התורה בזמן של שמד. הוא עמד בלי נשק מול מלכות הגדולה שכל העולם רעדה ממנה, והוא ניצח לבסוף. על ר' יצחק אפשר לומר ש'עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי'. הבית שלו היה לתל תלפיות, וקיים 'שיהיה שם שמים מתאהב על ידך. נלמד מדרכיו של רבי יצחק ונתחזק בלימוד התורה ובבין אדם לחברו".

הגאון רבי חיים סרנא שליט"א, ראש ישיבת חברון גאולה, הפליג במפעלותיו הברוכים של הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל למען עולי רוסיה, כאשר אלפים רבים מהעולים גדלו לבני תורה אמיתיים, והכל בזכות השקעתו המרובה, במסירות נפש ממש, למען אלו שהגיעו מרוסיה ולא ידעו דבר על יהדות, ובס"ד הצליח להקים שרשרת של ישיבות, כוללים ושיעורי תורה למען עולי רוסיה, ובזכות מסירות נפשו למען התורה ולמען כבוד שמים, זכה להצליח בכל מעשה ידיו, וציין כי פטירתו של הגר"י זילבר מהווה אבידה קשה לעם ישראל ולאלפי תלמידיו בכל העולם.

הגאון רבי יצחק אזרחי שליט"א, מראשי ישיבת מיר, הביא את דברי חז"ל על שכנתו של רבן גמליאל שבעל נעוריה עזב אותה, והיתה ממררת בבכי, ושמע אותה רבן גמליאל ונזכר בחורבן בית המקדש ובכה עד שכל ריסי עיניו נשרו. "מורי ורבותי, רבי יצחק איננו. אם לא בוכים, אם לא מייללים, בשביל להיזכר בחורבן בית המקדש צריך לבכות. העולם עם ר' יצחק והעולם בלעדיו זה לא אותו העולם. החלק הגדול של העולם עמד על כתפיו החלושות ועוז רוחו. איזה חשבון היה לר' יצחק? ד' היה חשבונו היחידי. רבי יצחק לא היה מסכים שידברו בשבחו, אבל הוא הקים את 'תולדות ישורון', עם גרעינים רבים של תורה, בשביל זה צריך היה את ר' יצחק, וכשהוא איננו צריכים לקבל אחריות על המוסדות שהקים, כי מה שהוא יכל לעשות, רבים מסוגלים, וזוהי הצוואה שלו, ועלינו להשתדל שתולדות ישורון יניבו ויעשו פירות ויגדילו שם שמים ברבים".

בנו, הרב הגאון רבי בן ציון זילבר שליט"א, הביא בקצרה אודות המסופר על ר' יודל מנובהרדוק, שהיה אומר "אני אף פעם לא שואל האם אני יכול לעשות את זה, אלא האם אני חייב לעשות את זה", וזה היה כל חייו וכיוון דרכו של אבא זצ"ל.

עם תום שורת ההספדים, ליווהו קהל האלפים אל הר המנוחות, שם נטמן בשעת לילה מאוחרת, כשאלפי תלמידיו ממררים בבכי עם סתימת הגולל.

הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנו הרב הגאון רבי בן-ציון שליט"א, ובנותיו הנשואות לחתניו, הרב הגאון רבי חיים זאב זבדי שליט"א, הרב הגאון רבי אברהם קופרמן שליט"א, והרב יוסף שוינגר הי"ו, נכדים, נינים, ההולכים בדרכו, דרך התורה והיראה, וכן אלפים רבים של תלמידים, בני תורה השוקדים על לימודם בהיכלי התורה והכוללים, ומהם רבנים ומרביצי תורה בכל הריכוזים בארץ ובעולם.

ת.נ.צ.ב.ה.

"יתד נאמן"