סיפור שלי
הנני אפילו לא יכולתי לשער שזה כל כך קשה לספר על עצמך...
בארץ מוצאנו אנו כתבנו: נולדתי, למדתי, שירתתי בצבא, התחתנתי...
נולדתי בשנת 1950 בסמרקנד.
בשנות המלחמה, אוזבקיסטן קיבל הרבה פליטים מאירופה, ובתוכם משפחות גוסליצר ונודל, שבהם אני יצאתי לאוויר העולם.
לא יכולתי לתאר, שאחרי שחלק גדול מהחיים עבר עלי באחד הערים היפים של בריה"מ – טשקנט, אמצא את עצמי בבירת כל העולם, במרכז שאליו נמשכים כל היהודים – בירושלים!
איך אפשר לא להחשיב ליום הולדת נוסף – יום 29 במרץ 2002, כאשר עבדתי בתור שומר בסופרמרקט באזור קרית יובל בירושלים ועצרתי בעד המתאבדת. בחורה רגילה – ג'נס, מעיל ותיק. ביקשתי ממנה לבדוק את התיק, והיא דיברה משהו בחזרה. חזרתי והראתי לה עם המכשיר – תורידי, תראי לי, והיא ממשיכה משהו לדבר...
בני שירת בקרבי, לכן הוא לימד אותי: תסתכל להם בעיניים, הכל כתוב אצלם בעיניים. ובשום פנים ואופן על תיגע באישה – אחרת יאשימו אותך בהטרדה מינית!
העברתי מכשיר – והוא צלצל. היא ניסתה לפרוץ פנימה – ואני שכחתי את הכל, מה שלימד בני, אחזתי אותה בכתפיים ודחפתי אותה החוצה מסופרמרקט...
פצצה קרעה אותה במטר או שתיים לפניי, והשאירה אותי נכה לכל החיים. האנשים לא נפגעו.
הכי חשוב, שאחרי ניתוח שנמשך שמונה שעות, ואחרי ניתוח חוזר, נשארתי חי! וכל זה קרה רק אחרי שבעה חודשים בהגעתי לישראל.
בימים הראשונים שהגנו לארץ היה יום זיכרון לאמא (יודל ציטל ז"ל) – יוצרייט. רציתי, שאירוע הזה יתקיים לפי מסורת יהודית. בני למד בכולל ערב של "תולדות ישורון", ייעץ לי לפנות בנושא הזה לרב בן ציון זילבר שליט"א.
פגישה עם איש כה חכם וטוב לב השאיר רושם בלתי נשכח בלבי. עניינים וקול שלו הקרינו חום וטוב לב, ואני שהייתי פעם ראשונה בין האנשים הלא מוכרים לי, הרגשתי איחוד איתם, וזה הודות ליכולת של רב בן ציון זילבר שליט"א לאחד אנשים למשהו שלם!
בתולדות ישורון, עשינו סעודת הודיה, להודות על כך שנשארתי בחיים.
במשך הזמן, במשפחתנו התרחש אירוע חשוב – בני התחיל להתכונן לנישואין. כשעמדתי איתו מתחת לחופה בירושלים, נזכרתי בחופה שהיתה לי בטשקנט בשנת 1976, בחצר קטן של חברים של ההורים. משתתפים באירוע הזה היו גם שמחים וגם מאופקים (כי בבריה"מ לא עשו דברים כאלה בפומבי). הכל נערך בהתאם למסורת יהודית. אחרי ששברת את הכוס (כזכר לחורבן בית המקדש) נחתמה הכתובה. כאן בישראל, אנשים היו נדהמים, שבטשקנט בשנת 1976 יהודים העמידו חופה וכתבו כתובה!
היהודים בכל הזמנים ובכל המקומות תמיד נשארו יהודים. שמרו על מסורת ישראל במשך שנים ומסרו אותה מדור לדור. חלק קטן בכל "השרשרת" הזאת הייתי אני. ומי שנשא במסורת ישראל היו סבי (רב מכובד, חזן, מלמד – שמואל נודל ז"ל) וסבתי (שיינה מולה חרקץ ז"ל).
