ומאותו ילד יצא תלמיד חכם גדול ברוסיה הסובייטית...

רבי יצחק, אפשר בעצם לומר שיש דמיון בין היונים והקומוניסטים, שניהם אסרו לשמור את השבת...

"אכן. היונים היום עם מאוד מתורבת, המוזיקה שלהם, הפילוסופיה שלהם היו שיא האופנה, אבל הם היו מפגרים מבחינה רוחנית, ולכן חשבו שהיהדות צריכה להפסק. למות הם חשבו שהיהדות מפריעה לחיות חיים נורמליים, וזה גם מה שחשבו ברוסיה הסובייטית. היונים חשבו שהיהדות תמות, אבל הם רצו לזרז את זה, ולכן אסרו לקיים מצוות והכריחו יהודים לעבור על המצוות. הם הכריחו יהודים לעבוד בשבת לא בגלל שהם היו צריכים את 'חילול השבת' אלא כדי לעקור את היהדות.

לעומת זאת, ברוסיה היה מצב אחר. יהודים היו מוכרחים לעבוד בשבת, אבל הם לא עשו זאת בשביל לעבור על מצוות השבת. אני מכיר אנשים שברוסיה עבדו בשבת, ובין עבודה לעבודה התפללו תפילת שבת. כך גם ביום כיפור.

ובענין הזה אני נזכר במעשה שהיה, כשחל יו"כ בשבת וזה היה ב"יום חופשי" וכל היהודים שמחו מאוד שיוכלו ללכת להתפלל בבית הכנסת.

כשהיבסקציה (המחלקה היהודית בממשל הקומוניסטי), הם כתבו מכתב לשלטון וביקשו לוותר על ה"יום החופשי" וכך להכריח את היהודים לבוא לעבודה ביום כיפור, והם אכן הצליחו בכך. המעשה הזה גרם לזעזוע גדול בקרב היהודים, אבל מחוסר ברירה מאחר וזה היה מצב של מרד בשלטון ומכך פיקוח נפש, פסק הרב שמוכרחים ללכת לעבודה, אבל מי בסיום יום העבודה הגיעו כל היהודים לבית הכנסת במוסקבה לתפילת נעילה. היה שם ציבור גדול מאוד שמחוסר מקום בבית הכנסת, נאלצו רבים להשאר ולעמוד בחוץ.

אותם יהודים שחזרו מעבודתם, ביקשו מהרב (הרב קלעמנעס זצ"ל) שישא דברי חיזוק לפני התפילה, אבל הרב לא ידע מה לעשות, כי הוא ידע שבתוך בית הכנסת נמצאים גם אותם אנשים "מויסרים" מהיבסקציה, ואז אמר, שמאחר ולא יוכל לדבר דברי תורה, יספר סיפור וכך סיפר: היה פעם יהודי, שגידל בביתו אפרוח של תרנגול, וכך גידל אותו עד שהפך ל"בן בית" אצלו. לפתע, נעלם התרנגול בערב יום כיפור. הדבר כאב לו מאוד, והוא יצא לחפש אותו. ואז אמר לו אדם אחר, כי כנראה מישהו גנב אותו והלך למכור אותו בשוק ל"כפרות".

הוא מיהר לשוק, ואכן בין המוכרים מצא את התרנגול שלו כשהוא קשור ברגליו. הוא התחיל לבכות ופנה ואמר למוכר שזהו התרנגול שלו, נענה המוכר ואמר לו איזה הוכחה יש לך לכך? ואז השיב ואמר: בוא ונעשה ניסיון. נתיר את רגליו של התרנגול ונראה לאן הוא הולך. אם לחצר שלי, אות וסימן הוא שהתרנגול שלי. וכך עשו והתרנגול הלך לביתו, וכך ידעו שזה שלו. כאן פרץ הרב בבכי גדול ואמר לקהל הגדול: הבה ונתפלל ונאמר יחדיו את הפסוק 'אנא בכוח תתיר צרורה קבל רינת עמך'. וכאן הבינו כולם למה רמזו דברי הרב – אמנם רובם הלכו לעבודה כי קשרו את רגליהם, אבל ברגע שהתירו להם את החבלים מהרגליים, כולם מיהרו לבוא להתפלל בבית הכנסת...

אם כך אין בעצם הבדל, והמסיתים והמדיחים הם היינו הך...

כמו שביון היו מסיתים, גם ברוסיה הסובייטית היו מסיתים מטעם הממשלה בכל מקום. במודיעין של אז אמרו המסיתים לממתיהו בן יוחנן כהן גדול: אמנם אתה יהודי, אבל אתה מבין שאסור לעשות נגד השלטון ותעשה כל מה שאנחנו נאמר לך, ואם כך תעשה, נפטור אותך מתשלום מיסים, אך הוא ענה להם, שגם אם כל היהודים יעברו על דתם וגם אם ילדי ילכו אחריכם, אשאר לבד. וכך נותרו 12 אנשים שירדו למחתרת והיונים לא יכלו להם. וכשהגיע זמנו למות אמר לילדיו, שבכל ענייני הצבא ישמעו לאחיו יהודה, אבל בעניני רוחניות שישמעו לאח אחר, כמדומה לשמעון.

ובדיוק אותו דבר היה ברוסיה. הממשל רצה שעם ישראל ודתו יכחדו מהעולם. הם אסרו ללמוד תורה, לעשות ברית מילה, אסרו לשחוט, ובכל רוסיה סגרו את המקוואות ונשארו מקוואות רק במוסקבה בלנינגרד ובקייב. בשבת היו מוכרחים לעבוד, ולמרות זאת קשה להאמין, אבל נשארו יהודים ששמרו על התורה והמצוות. היו כאלו שלימדו תורה ותפסו אותם ושמו אותם בבית הסוהר, וכמה אפילו נהרגו, ואלו שלימדו תורה, היו "קונט רוולוציונרים" (אנטי הממשל), ובמצב הזה קשה היה להאמין שישארו יהודים שלימים בדתם.

כמו היונים, גם הקומוניסטים אסרו לעשות ברית מילה...

נכון, ויש עמי שני סיפורים על כך. היה קומוניסט אחד שרצה למול את בנו, אבל אסור היה לעשות זאת, ולכן סיכם עם המוהל, שהוא עצמו יסע ל"שליחות" ובאותו הזמן המוהל יעשה את הברית לבנו. לאחר שבועיים כשחזר לביתו עם שני חבריו לעבודה, קומוניסטים שעבדו ביבסקציה (המחלקה היהודים בשלטון הקומוניסטי) ונעשה לו שחור בעיניים. מאחר והילד היה חולה, דחו את הברית, ובעת שבא הביתה, הם היו בדיוק באמצע הברית, בעוד הוא חשב שאת הברית עשו כבר שבוע קודם. ואז הוא התחיל לצעוק על המוהל שהוא בוגד בשלטון הסובייטי – 'עשית לבן שלי מילה ואני בגלל זה אושיב אותך בבית הסוהר' – אבל המוהל ידע סוד שלא ידע בעל הברית האבא של התינוק – שגם לבניהם של אותם שני קומוניסטים, הוא עשה להם ברית מילה".

ויש עימי עוד סיפור. היה יהודי אחר, קומוניסט, שהיה קצין בצבא הרוסי ועבד באזור הגבול בשטח סגור, וכאשר נולד לו בן, חשב איך יעשה שהמוהל יגיע אליו למול את בנו. אז הוא ביקש מרבי אהרן חזן שימצא מוהל שיהיה מוכן לעבור את הגבול "ולהתפס" וכך יוכל להגיע אליו... הוא באמת מצא מוהל כזה שעבר את הגבול ונתפס, וכך עשו ברית לבן של אותו קצין.

אם כך, לא היה חוק רישמי שאסור לעשות ברית מילה... נכון. לא היה חוק כזה, אבל רבים מאלו שעשו ברית נאסרו או ששמם נכנס ל"רשימה השחורה", אבל הממשל הסובייטי הארור עשה חוק, שאסור ליולדת לצאת מבית החולים לפני היום התשיעי לאחר הלידה, וכשנולד לי בני (הרה"ג ר' בן ציון שליט"א) בקשתי לעשות לו ברית ביום השמיני, והם לא נתנו רשות. הלכתי למשרד הבריאות והתחלתי לחפש עם מי שאפשר (היה לי 'עין' שיכולתי להבחין בין מי שהוא "מויסר" למי שאינו מויסר), וכך מצאתי אשה אחת שהרגתי שאוכל לדבר עמה והיא לא תמסור אותי לשלטונות. היא היתה פרופ' ואמרתי לה שאני מורה בבית ספר ונולד לי בן, ואני רוצה לעשות לו ברית מילה ביום השמיני, אך לא נותנים לי להוציא אותו מבית החולים. היא שאלה אותי: מה אתה רוצה ממני? אמרתי לה, שאני מבקש שתשתמש במעמד ובסמכות שלה, ותתקשר לבית החולים ולהגיד להם שאשתי תצא ביום השמיני.

בעלה של האשה הזאת, היה גוי ושר בריאות בעיר קזאן. היא יכלה לומר לי ללכת משם ואף לאיים עלי שתתקשר למשטרה. בסוף לא קבלתי אישור, אבל הכנתי הכל ליום השמיני מספק אולי כן אצליח... בשעה 2 בצהרים התקשרו מביה"ח ואמרו שאני יכול לקחת את אשתי. אז נכנסתי להגיד לה תורה. ואז שאלה למה כל כך רציתי ביום השמיני? ואמרתי לה שזה מצווה, ואת עשית מצווה. היא פרצה בבכי ואמרה שהיא יהודיה, וכשהיתה ילדה קטנה לימדו אותה להדליק נרות ולומר ברכות, אבל אחרי שבאו הקומוניסטים היא התחתנה עם גוי, ואם כך, מה שווים אצלה כל המצוות אם בעלה גוי?

ומאותו ילד יצא תלמיד חכם גדול ברוסיה הסובייטית... באותה תקופה היינו מנותקים מכל עולם התורה. לא ידענו מה שלומו של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין ושאר גדולי הדור באותה תקופה, ואז בקשתי מכל אחד מהנמצאים בברית, שיתן ברכה לילד הנולד, שיהיה תלמיד חכם כדי להמשיך את שושלת היהדות...

רבי יצחק מסיים את שיחתנו בדברי תורה והוקרה נרגשים לכל אותם אנשים נפלאים שלא יודעים מנוחה ביום ובלילה ופועלים בקרב עולי רוסיה כדי לקרבם לחיק היהדות, ובעיקר הוא מציין את שמם של הרב אברהם כהן והרב יהודה לייב אברך ועוד רבים אחרים, שעוזרים ומסייעים בגופם ובממונם.

עיתון "יתד נאמן"