Версия для печати

מעט מן האור חלק ב

כאמור, לקהילה הקווקאזית היתה מסורת עתיקה ומיוחדת בת 2,000 שנה ויותר, אך לאחר שנהרסו מרכזי התורה בקווקאז ע"י הקומוניסטים ורבנים נרצחו או הוגלו, נפסקה המסורת במידה רבה, ומכיוון שלא היו יוצאי קווקאז מחוץ לגבולות רוסיה הסוביטית, קשה היה מאוד לחדש את אותה מסורת.

          באווירה זו גדל גם הילד שמואל סימן-טוב בכפר המרוחק כ300- ק"מ מהעיר הגדולה באזרביג'אן, ואם בעיר הגדולה עוד היה משהו, הרי שבכפר הקטן לא היה  כלום. ר' שמואל מספר על המוני יהודים שהתגוררו באיזור, ועד לפני כ15- שנה, שני בתי הכנסת במקום היו סגורים על מנעול ובריח, וגם כאשר נפתח אחד מבתי הכנסת, הרי שלא היה רב ולא היה שום אדם שיוכל לארגן את הקהילה היהודית מחדש. גם ארגונים יהודים שונים שבאו לאזרביג'אן לא תרמו כמעט כלום לחיזוק  היהדות. אף פעם לא הלכתי לביהכנ"ס, ורק בערב פסח הלכתי כדי להביא משם מצות לחג".

הרב שמואל סימן-טוב  - סנדק

תמונה וחלום

          ור' שמואל התעורר ליהדות מתמונה, אך לא רק. באחד הימים עיין בספר וראה שם תמונה של יהודי עטוף בטלית. "בהתחלה אפילו לא הבנתי מה זה, אבל התמונה זו משכה אותי, ואז באחד הלילות התעוררתי מחלום מיוחד שחלמתי. מישהו שנראה כמו רב בא אלי בחלום ושאל אותי: במה אתה יהודי? מדוע אתה לא שומר תורה ומצוות? בבוקר התקשרה אלי אמא שלי שכבר גרה בארץ, וביקשתי ממנה שתשלח לי כסף, כי לא היה מה לאכול בבית. אמא אמרה שתשלח לי כסף ברגע שתמצא מישהו שנוסע לכאן".

כעבור כמה ימים, ראיתי ברחוב בן אדם דתי, וחשבתי שאולי זה האיש שאמא שלחה אתו את הכסף מישראל. ניגשתי אליו והוא אמר כמה מילים בעברית שלא הבנתי. שאלתי אותו אם הוא הביא לי כסף מהארץ, והשיב שהוא לא יודע על מה אני מדבר. ואז הוא סיפר לי שהגיע למקום כדי לפתוח ישיבה, אבל זה ממש לא היה בראש שלי אותי עניין רק דבר אחד, שלא היה מה לאכול בבית. הוא הבין המצב הכספי שלי דחוק, והוציא מיד מתוך תיק אוכל ונתן לי. הוא אמר שהכל כשר. לא ידעתי מה זה כשר...".

 "

סעודת מצווה לאחר הברית

          והיהודי הזה, הוא הרה"ג ר' משה קישון שליט"א, שמזה מספר שנים פועל ברחבי קווקז לקירובם של אחינו שם לחיק היהדות. ור' משה גם שלף מכיסו שטר של 100 דולר והעניק אותו לצעיר היהודי. "הייתי המום מכל הענין, אבל אז התחלתי להגיע כל יום לכמה דקות לישיבה שהוא פתח, והרב קישון התחיל לבקש ממני לארגן שם כל מיני דברים,עד שביום אחד הוא נתן לי טלית קטן ומאוד התרגשתי כשראיתי את הציצית ונזכרתי באותה תמונה שראיתי בספר".

 

          "באחד הימים הוא בא וסיפר לי, שיש סמינר במוסקבה, וביקש ממני שאהיה שותף לארגון של הסמינר. כך התחלתי להתקרב יותר ויותר ליהדות, וגם הכיפה  שהיתה תמיד בתוך הכיס, הנחתי אותה על הראש בזכות ילד אחד שעמד יחיד בתוך קבוצת ילדים, והוא היה היחידי שהיה עם כיפה על הראש. שאלתי אותו מדוע הוא שם את הכיפה, ואחרי שהסביר את זה כ"כ יפה אמרתי לעצמי, שאם הילד הקטן הזה מבין שצריך לשים כל הזמן כיפה על הראש, אז גם אני צריך לעשות את זה...". 

הנס הפרטי

          הסמינר במוסקבה כבר עשה את המהפך המוחלט אצל שמואל, שלאחר מכן גם היה תקופה מסויימת בטיביליסי שבגרוזיה, שם למד אצל הרב אריאל לוין שליט"א רבה של גרוזיה, וכאשר חזר לכפרו שבאזרביג'אן, היה זה בדיוק בימי החנוכה. שמואל כינס קבוצה גדולה של ילדים בבית הכנסת, הדליק נרות חנוכה, וסיפר להם על הנס שהתרחש לבני חשמונאים, וגם את הנס הפרטי שלו. והמסיבה גררה אחריה פתיחה של בי"ס קטן לילדים, ור' שמואל מדגיש בפנינו, כי מאותם ילדים קטנים כבר צמחו וגדלו כמה בני תורה מצויינים. 

          לפני 4 שנים החליט ר' שמואל "לעשות עליה", והגיע היישר לשכ' "נוה אליעזר" בדרום תל-אביב. הוא הרגיש בודד. לבד. יהודי אחד ויחיד שומר תורה ומצוות בלב שכונה שוממה וריקה מכל תוכן יהודי אמיתי. "לא ידעתי אז מילה בעברית, והרגשתי מאוד בודד כאן. ראיתי גם את כל בני העדה שלנו שגרו סביבי שאין להם יהדות, לא שומרים מצוות. כלום. הבנתי שאני צריך לעשות כאן משהו, אבל לא ידעתי איך ומה".

          את מנת החיזוק הראשונה קיבל מרב השכונה הרב עובדי הביראני זצ"ל, וכאן גם פגש את הרב ראובן אלישייב מיוצאי קווקז, בן תורה אמיתי שלמד בישיבת תושיה בתפרח, ואשר הקים קהילה מאורגנת למופת של יוצאי קווקז בעיר נתניה, ויחד עם הרב מיכאל גיטלין, אף הוא אברך בישיבת בתפרח, ארגנו כולל גדול וכמה שיעורים באופקים. מר' ראובן שמע לראשונה על רבי יצחק זילבר זצ"ל, והוא מיהר לפנות אליו ולבקש את עזרתו, הכיצד עליו לפעול בקרב יוצאי העדה במקום מגוריו.          

                  "ברכת הדרך"

 וכך נפגש עם הרב אברהם כהן מנכ"ל ארגון "תולדות ישורון", ויחד ישבו אצל רבי יצחק זצ"ל, ממנו קיבל את ברכת הדרך להקים בשכונה בית כנסת ומרכז פעילות תורנית. "אני עוד זוכר את הפעם הראשונה שבאתי לבית של רבי יצחק. ראיתי את הפשטות. הכל שם היה ישן נושן. הבית היה מלא באנשים. בסלון ובחדרים ישבו אנשים  שחיכו לרבי יצחק. והוא עבר בין האנשים, עבר מחדר לחדר, למטבח, לסלון ודיבר עם האנשים".

ילד מניח תפילין בתפילת שחרית

          "סיפרתי לו על בית הכנסת שאני רוצה לפתוח וביקשתי ממנו עצה והדרכה. מאז כל דבר שעשיתי כאן היה בהתייעצות אתו ועם האנשים של 'תולדות ישורון' שעזרו לו מאוד להקים את בית הכנסת ולארגן את כל הפעילות כאן. וברוך ד' אפשר לראות איך הברכה של רבי יצחק התקיימה, ויש לנו כאן פעילות לילדים, לבני נוער ולמבוגרים, הרבה אנשים מגיעים לתפילות, לשמוע שיעורים ודברי תורה. עשינו כאן בר-מצוות לילדים, ובזכות זה כל המשפחה שלהם התהפכו ונהיו שומרי מצוות. קשה להאמין מה שהצלחנו לעשות כאן במשך שנה אחת בלבד".

          וכך אנו חוזרים שוב לרבי יצחק, שהיה סמל ומופת, כיצד יכול אדם בודד, יחיד בדורו, להאיר חשכה גדולה, את חשכת הגלות הנוראה של 70 שנות ניתוק מיהדות שהיה ברוסיה, וגם תלמידיו הרבים הולכים בדרכו, ובמקומות רבים ברחבי הארץ אפשר לראות כיצד אברך אחד, או קבוצה קטנה של אברכים, יכולים לעשות מהפכה אדירה, ור' שמואל סימן-טוב בשכ' "נוה אליעזר" בתל-אביב, הוא רק דוגמא אחת מיני רבות.

עיתון "יתד נאמן". פרשת שבוע מקץ התשס"ה

 

Send report