פרקים של מסירות נפש, פרק ב' - "יזכור" עם האסירים

בשיחתנו עולים סיפורים ופרקי חיים, מעשיות וקורות חיים השזורים למכביר במסירות נפש, שמירה דקדקנית על הלכה בכל מצב, ושמירת סדרים בלימוד תורה, חוק ולא יעבור. בשעה שהכל עסוקים בשמירה על צרכים קיומיים כאוכל ולבוש בסיסים ביותר, ישנם אחרים שהקיום שלהם בא ונובע ממקורות אחרים, ועליהם שומרים מכל משמר, חתיכת מצה, תפילת ימים נוראים, ולימוד תורה יומי בעיקשות לא מצויה.

מי ששומר על התורה, התורה שומרת עליו. לדוגמא מספר הגה"צ רבי יצחק זילבר שליט"א: על הגאון הנודע רבי אליהו מיזעס זצ"ל, יהודי קדוש, שישב במשפט לפני שופטים קומוניסטים יהודים מדברים ביידיש, "מה דעתך על המשפט?" - התגרו בו ברשעות. "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, ומה שמגיע לכם יקרה בסוף, אני עוד ארקוד על קברכם" - ענה ללא חת. לאלתר הוסיפו לו מאסר עוד כמה שנים.

כשישב בכלא עשה לעצמו לוח שנה, וביום שלפי חשבונו אמור להיות ערב פסח, ערבית בדיקת חמץ, נטל את ידיו לאכילת כזית לחם, ולפתע בין נטילת ידיים לברכת המוציא, ניגש אליו סוהר בבית הסוהרים וחטף לו את הלחם, החזיק בו בכח והביאו לפני מנהל המחנה.

מנהל המחנה קיבלו בפרץ צעקות, החווה בידו על חבילה שהגיעה על שמו, וצרח" : מה זאת החבילה הזאת? מדוע קיבלת משלוח של ספר עבה, וחבילת "מצות", וכי למה אני לא מקבל חבילת מצות גם כן?". תוך כדי דיבור עיין בספר וראה שם לוח שנה, והתברר לו לתדהמתו שהערב ליל הסדר, ליל ראשון של חג הפסח, משמים נשמר בליל שימורים, וניצל מאכילת חמץ בין נטילת ידיים לברכת המוציא...

עוד מספר הגה"צ ר"י, 61 שנים ישב רבי יצחק וינר בכלא. רעב ללחם ולא כפף דמותו האצילית בפני איש. לא פחד מאיש ולא כרע ולא השתחווה לפסל הקומוניסטי. היה מנהל חשבונות בבית מרקחת גדול, ולא עבד בשבת כל השנים. פעם אחת בסוף השנה אזרחית באו משלחת נכבדים לבדוק את הכמויות, כדי לרשום אחוזי מכירות וקניות לפני העלאת מחירים, והוצרכו את מנהל החשבונות, והוא כדרכו לא בא לעבוד בשבת, מה גם שפסח ושבת באו יחד זא"ז.

חברי הוועדה כעסו מאד, הודיעו למנהל המחוז, וההוא טוען "רבי יצחק אינו מקבל עול ולא שומע לדברי", הגיעו טלפונים דחופים עד לדרגים הגבוהים ביותר בתלונתם, ורבי יצחק עומד במריו ולא מוכן לעבוד בשבת. בקלות יתירה יכלו להכניסו לעוד 61 שנים לכלא, והוא בשלו לא מניד עפעף. לבסוף שכנעם שבמוצאי שבת יחשב את כל מה שנצרך, ועד יום ראשון בבוקר כל החשבונות והאחוזים יהיו לפניהם. בלית ברירה בידם הסכימו עמו, ובחסד ה' עשה בכמה שעות עבודה של כמה ימים לשביעות רצונם המלאה.

* * *

כאילו לא עברו מאז כמה עשרות שנים, מעלה רבי יצחק מזיכרונותיו: קיבלתי רשות ממנהל המחנה לשהות בחדרו ולשרתו. גרתי עמו תמורת שלושה דליי מים חמים כל יום ושטיפת הרצפות. מדוע היה חשוב לי לשהות בחדרו, כי עשיתי חשבון כי לפי מסגרת עבודתי וחובתי לסחוב 0003 דליים מים כל יום, אם ארוץ במקום ללכת, ארוויח רבע שעה לכל שעה. ובסיכום יום העבודה מהבוקר עד הערב כשעתיים תמימות. ואכן כעבור כל שלושת רבעי שעה רצתי לנוח בחדר, מתחבא מאחורי הווילון העבה, ולומד משניות סדר קדשים שהיו אצלי, ותנ"ך.

תפילין היו לי, אשתי הביאה את בתי הקטנה לביקורים בבית הכלא, ושם מול עיניהם המשגיחות של השומרים, הייתי מוציא את הנעל של התינוקת, ומסדר לה את הנעל למקומה, ותוך כדי מעשה, לוקח ומטמין במגפי הגבוהות את התפילין של יד וראש שהוטמנו שם.

מצות היו ברשותי על ידי חבילות של מצות כתושות, שנכתב עליהם "עוגיות יבשות לתה", אשתי ע"ה הביאה אותם מפוררות לחתיכות קטנות. אך על חגיגת "ליל הסדר" שערכנו בכלא ובאיזה רקע הדברים התרחשו נרחיב במספר מילים.

גניבות בכלא הם דברים של מה בכך. כלא מטבעו מאכלס בתוכו רוצחים ופושעים אנשים שאיבדו את צלמם. בלילה הראשון הורדתי את נעלי והנחתים לצידי, בבוקר הם כבר נעלמו כי פסעו למקום אחר. שמונה ימים הלכתי בשלג יחף עד שהשיגו בשבילי נעלים אחרות. לא ידעתי מה לעשות, הייתי נבוך, איך אפשר להחביא מצות או תפו"א בשביל פסח, כשכל חפץ נעלם ממקום מחבואו, במהירות מקצועית ראויה לשבח.

דבר פשוט ומפורסם היה ברחבי רוסיה בייחוד באותה תקופה נוראה, כי לאפות מצות, כרוך היה בסכנת מאסר מידית. אני לא פחדתי והבטחתי לכל האסירים היהודים שלא נאכל חמץ בחג הפסח! אך השאלה הקשה היתה מה נאכל, כי אם הלחם אינו מספיק איך יספיקו לנו מצות?!

לכל אדם היה רשות וזכות לקנות כמה קילו קמח בודדים, ואשתי אספה זכויות וקנתה עשרים וארבע קילו קמח. בעודה הולכת ברחוב עם חבילת המצות אחרי שאפתה אותם בשבילנו, ובשביל עוד יהודים ידידים שפחדו להסתכן באפיה, לפתע עוצר אותה שוטר ומבקש לדעת מה נושאת עמה. היא אלתרה מידית תירוץ שנושאת עמה מתנה "עוגות" והפתעה ליום הולדת לבתה.

אך השוטר התעקש שתבוא עמו לתחנת משטרה קרובה, וכנגדו היא התעקשה שילדים ממתינים לה בבית ואין לה זמן, אותו שוטר שרק בפיו לחברו שיבוא לעוזרו לבודקה. לפתע הגיח שוטר קצין ודיבר עמם בטאטרית ואמר להם לעוזבה לנפשה. רגיל על לשונה ע"ה שלא היה זה אלא אליהו הנביא זכור לטוב.

את המצות שברה אשתי לחתיכות קטנות, והביאה עמה בכל ביקור כשלוש מאות גרם, עד שאספנו כמות גדולה של מצות. בקשתי מהאסירים שישיגו תפוחי אדמה, והם בדרכיהם הביאו כמות יפה של תפו"א. את התפו"א בישלנו על ההסקה בחדר המנהל, ששוחד בצנימים כדי להפיג את רשעותו להסכים בשתיקה לבישול תפו"א.

במחנה היה אחד שהנהיג את כלל הגנבים ושמו "מישקה קוסוב". גבר אלים שיכל להרוג ולרצוח הנקלה בדרכו ללא ניד עפעף. הלה ניגש אלי בשעה שניקיתי סיר לבישול תפו"א ואמר לי באידיש שגם הוא יהודי ולא יאכל חמץ בפסח... נתן לי כסף כדי שנקנה תרנגולת כשרה לשחיטה כדת וכדין, ולבישולה על ידי אשתי.

מנהג המקום היה שאם ניגש אליך אדם אלים, בפרט "נציג הגנבים", ו"מבקש" ממך משהו, מיד אתה נותנו או למחצה או לשליש ורביע. אחרת הכל נלקח ממך. ראש הגנבים שגילה את יהדותו, נעמד במרכז המחנה והכריז חגיגית: הנה שולחן עם מגירות ומנעול. מרגע זה מי "שיבקש" משהו מהרב זילבר, מעתה וכל שמונת ימי חג הפסח יערף ראשו.

בעזרת כל אותם "צדיקים" ובדרכי הברחה ערמומיות, השגנו מביתי יין צימוקים וחרוסת לליל הסדר, כמעט לא חסר דבר לשולחן הסדר. גם סגן הרופא הראשי במחנה לא אכל חמץ, הסכים לדחות את שעת הקבלה במרפאה כדי להתאימו לצרכנו. כך ישבנו 21 יהודים לשולחן הסדר עם כל הנצרך. יין ומצות ומרור די והותר. כמדומה שהברחנו גם הגדה של פסח, וגם אמרנו בע"פ את כל ההגדה.

דא עקא, המצות הספיקו עד ליום השמיני של פסח. לא נשאר אפילו גרגירי אבק. אחד האסירים בשם אייזיק מירוביץ שעוד ניתקל בו בזיכרונות, רטן כי בארץ ישראל כבר אוכלים חמץ, ואין לו כח להתענות יום שלם אחרי עבודה מפרכת. לפתע נזכר שהיום אומרים "יזכור" וביקש רשות לאכול לחם אחרי שיגידו "יזכור". מושגים ביהדות.

אמרתי עם כולם "יזכור", ובאמצע הצטרף אחד שלא אכל מצות, ושאל אם יכול להצטרף באמירת "יזכור", כי הוריו התחננו בפניו של יעלה את זיכרונם על שפתותיו, אחרי שהלשין והושיב אחרי סוגר ובריח את השוחט והמוהל, וכן סגר בתי כנסיות ומקוואות ברוסיה, בעת רצון זו אמרתי גם עמו "יזכור".

אחרי כן, קם ושאל אם מותר לאכול היום "חמאה ודג מלוח", כי קיבל משלו גדול ממוסקווה ומוכן לתת את זה למי שלא אוכל חמץ היום. אחד בשם ולדימיר אפשטיין מזכיר עירית קזאן, נזכר גם כן שהוא יהודי והביא לקינוח "צנצנת ריבה", הזמין לאכול רק את מי שלא אכל חמץ. בעזרת השם עשינו סעודה גדולה עם תפו"א מבושלים בחמאה ועם דג מלוח. טיילנו יחד וסיפרתי לאסירים את סיפור יציאת מצרים ומדרשי אגדה.

* * *

הקור בכלא היה איום ונורא. כולם התרחקו מהדלת בגלל הקור העצום ששרר שם, אך אני העדפתי מקום זה, שם עמד מיחם עם מים חמים, ושם עשיתי קידוש כל ליל שבת לכל מי שהיה מעוניין לשמוע, ורבים הם היו.

בליל שבת, השתדלתי להשמיע דברי תורה וסיפורים מפרשת השבוע והמדרשי חז"ל, גם לאותם רחקים ופוחזים שהיו שם. זכורני קומוניסט אחד בשם רובינצ'יק שהתפרץ פעם אחת, לתוך דברי התורה בשיברון וכאב לב ואמר: "המצב לא טוב, זה לא יכול להמשך יותר". כולנו הבטנו בו בפליאה, הלה הוציא פיסת עיתון, בה פורסמה תמונת סטאלין ששערותיו הלבינו. ואותו קומוניסט התבכיין בדמעות מלחלחות: "סטאלין צריך להיות בריא וצעיר, אם הוא מתחיל להלבין מצבנו נורא ואיום"... התאמצנו, כולנו, לא לחייך.

חודש לפני שיצא, ביקש אותו קומוניסט שנעזור לו להתגרש מאשתו הגויה, כי חפץ לחזור ולישא אשה יהודייה. חודשים אחרי שיצאתי מהכלא ושוחררתי, פגשתי אותו אדם ברחוב, וסיפר לי שכבר התגרש מאשתו הגויה, זכורני עוד יהודי שעזב את התבוללותו, כל זאת כתוצאה משעורי היהדות שמסרנו במחנה.

היה עמנו גוי אחד בשם פדק אוברוב רשע מרושע, שהסיר את הווילון שהסתיר את מחבואי, ניסה בכל דרך להציק לי לשמור תורה ומצוות, כאילו נשלח משמים להוסיף ניסיונות על אותם תנאים בלתי אפשריים. יום אחד פנה אלי לפליאתי וביקש להכין במקומי מים לשבת לכל האסירים, כן ביקש את המפתח למקום בו היה מונח המים.

באותה תקופה עשו זריקות לכל האסירים, היו טענו שזה ניסיונות רפואיים וכדומה. הלה לא הסכים לקבל זריקה, איימו עליו להכניסו לצינוק לכמה ימים, אחרי שכל האסירים קיבלו זריקות הסכים לפתע גם לקבל זריקה. שאלו אותו אח"כ מדוע שינה את דעתו? ענה לי: "נזכרתי שאם אשב בצינוק לא יהיה מי שימלא בשביל הרב זילבר מים לשבת"!

שאלו אותו, מה קרה ששינת את טעמך עמי, מדוע חדלת להציק בכל הזדמנות? - "באו אלי בחלום הלילה והזהירו אותי לא להציק יותר להרב זילבר"... ענה.

* * *

באחת השבתות הגיעה משלחת ביקורת לכלא. באו לבדוק את רמת הניקיון במחנה. מנהל העבודה אסף את כל האסירים, דיבר והרצה על תנאי המחנה ומעשי האסירים, והזכיר את הרב זילבר שלא עובד בשבת!

מספר הגר"י זילבר - אני לא הייתי בהרצאה, הייתי עסוק בעסקי ותלמודי, התחבאתי מאחורי דלת גדולה וכבדה, ובחושך כמעט מוחלט למדתי את חוק תלמודי. - להמחשת תנאי לימודיו, ולהדגמת מצבו האומלל, באיזה תנאים מחפירים התרגל ללמוד, מחשיך הרב זילבר את החדר, מוציא מארון תנ"ך משומש ובלוי, מתכסה בטלית עד למעלה מראשותיו, ומבקש את התנ"ך בחושך המוחלט, לתדהמתי מצליח לקרוא ממנו אט אט מילים ספורות...

כאמור, מנהל המחנה דיבר נגדי, ואני עומד ולומד בחדר מאחורי הדלת הגדולה. לאחר זמן מה סיפרו לי האסירים, את מה שהתרחש שם. ועדת הביקורת החלה לשאול שאלות, היכן זילבר הלזה? מה מעשיו? וכדומה.

עוד הם מדברים, ניגשו שני אסירים גויים, פראי אדם, רוצחים שפלים, אל מנהל המחנה, תפסו אותו בגרונו והודיעו לו חגיגית: "אתה כאן רק שלוש שנים, אנחנו כאן כבר שבע שנים. מאז שהרב זילבר כאן יש מים תמיד! אל תדבר עליו יותר מילה"... במהירות העבירו נושא, והרב זילבר ירד מעל הפרק.

* * *

י"ג אדר תשי"ג )3591( פורים. אספתי כמה יהודים במחנה - מספר הגר"י כדי לספר להם את מהות וקדושת היום, ודברי מגילת אסתר. לא היה לנו מגילה. אם הגמרא אומרת שקריאת המגילה היא הלל, באין מגילה בלית ברירה, קראנו הלל השלם.

אסיר אחד בשם אייזיק מירונביץ )בן מירון( שאל אותנו איפוא מי שעושה לכם ניסים? עוד מעט כל היהודים יהיו "אבק" רח"ל כמו שהבטיח סטאלין. אמרתי לו: "סטאלין הוא סך הכל בשר ודם, איש לא יכול לדעת מה יהא עמו בעוד חצי שעה". הלה נפרד מעמי בכעס.

למחרת בבוקר מחפש אותי בדחיפות אותו אייזיק. אומר לי: 52 דקות אחרי שדיברנו, קיבל סטאלין שטף דם ואירוע מוחי. אתה זוכר שדיברת על "חצי שעה", שבשר ודם לא יכול לדעת מה יהא עמו". אני התיישבתי מיד לומר תהילים, המשכתי בזה כמה ימים, עד שאותו שונא ישראל צמא דם התפגר ומת.

ניצני תשובה מהעיר קזאן - הלימוד מתחבר אליך

שוחחנו עם בעל תשובה רוסי ר' זאב במקצועו מתכנת מחשבים, מהעיר קזאן מקום לידתו ומושבו של הגה"צ רבי יצחק זילבר שליט"א. תלמיד בארגון שבנשיאות הגר"י "תולדות ישורון - לב לשבים", לשעבר נשא על ראשו עגיל וקוקו, היום נושא עול מלכות שמים, ברכות יחולו על ראשו.

את תחילת קשריו עם חבר תלמידי הרב זילבר, החל עוד בשנות לימודיו ברוסיה בעיר קזאן, שם החל מתעניין בשורשיו וביהדות, טעם, ניסה לגעת בראש מטה הדבש. אח"כ עלה ארצה ועוד בהיותו בקיבוץ באולפן, כמעט שנשכח ממנו כל זיק ליהדות, עד שאירגון "תולדות ישורון" יצרו עמו קשר בל ינתק.

ר' זאב מסביר, בחו"ל היהדות נתפסת גם בעיני חילוניים כדבר מבדיל בינינו לגויים, וכל סמל יהודי גרידא, נהפך לכאלו יסוד ועיקר ביהדות. ישנו איזשהו צימאון בסיסי, שלא ירווה לעולם בצורה שטחית בצורה חיצונית גרידא, מי שמודע לתחושת חסרונו וצימאונו מגיע בסופו של דבר, למעיין השוקק מים חיים..

שיטתו של הרב זילבר בהדרכתו את תלמידיו, לשבת וללמוד עם המתעניינים ביהדות, אם אפשר ברוסית, ב"חברותות" עם תלמידי חכמים, האמורים ללוות להדריך ולכוון אח"כ בכל הדרך, ובדרך כלל המאור שבתורה מחזיר למוטב.

רבים מבעלי התשובה אינם בחורים ונערים צעירים, הם כמוני, כבר בשנות השלושים ובאמצע החיים, עם משפחה ובית, ולעתים אף ילדים משלהם. צריך מסירות נפש ללמוד, לרכוש ידיעות בסיסיות, להשלים מחסור בן הרבה שנים. תחושת ההצלחה נמדדת לפי ההשקעה, התוצאה מדברת בעד עצמה. לעתים אחרי יום עבודה שלם, מותשים ועייפים, מגיעים ה"חברותות" להשלים עוד שעת לימוד, למלאות את המצברים בתורה.

התחושה הזאת, וכדאי לשמוע את זה מניסיון בעלי העניין, ההרגשה אחרי שעה וחצי של לימוד היא, ניקיון, טוהר, צלילות, ראש נקי ומטוהר מכל החולין והדברים בטלים המציפים את העולם. ההרגשה היא שהלימוד "מתחבר" אליך, נוגע בשורשים שלך, משהו הקשור למהותך מבפנים. כן, התוספות בקידושין דף ל"ב מתיישב על מפתחי הלב, מרגיע מענג ומשכך דאב.

לפעמים, בשעות בין השמשות, אני יושב ומשווה בין התקופות בחיי, אומר ר' זאב, השוואה בלתי נמנעת בין כל מי שעבר מהפך בחייו. צפים ועולים זיכרונות הקוקו והשיער הארוך מסעות החיפוש העצמי ביערות אפריקה ובמרחבי הודו וגואה. מכנה משותף עובר כחוט השני בכל הצעירים המטיילים, תחושה אולי אתה מחמיץ משהו. אולי דווקא ברגע זה הפסדת משהו במקום אחר, אי שקט בסיסי. וגם הנפש לא תמלא.

אחרי מספר שנים ליד הגמרא, התחושה היא, מצאנו את זה. מצאנו מים. יש סיבה לקום בבוקר וללכת לישון בלילה. יש עולם ומנהיג. ההרגשה הזאת מלווה ומשפיעה על כל היום, בלי גוזמה: "השם צלך על יד ימינך".

* * *

כמי שליווה אותו בתהליך התשובה, אומר ר' אברהם כהן הי"ו, שמדהים לראות את התורה הופכת את האדם מקצה לקצה ואף את כל משפחתו. חלק גדול מתהליך ההחזרה בתשובה החל בחוגי הבית ועד לימוד בצוותא עם חברותות. ר' זאב הוא רק דוגמא

אחת,_לעוד רבים כמוהו. כולם שבו ליהדות הצרופה על ידי אירגון "תולדות ישורון - לב לשבים", מיסודו של הרב זילבר שליט"א.

ר' זאב הביא כבר חבר נוסף, בשם יוסף, שמתפלל עליו שיזכה להוריד את ה"קוקו" ולהכנס תחת כנפי השכינה. הקוקו הוא רק סמל, ובו נאחזים כבקרנות מזבח הטומאה. בנתיים חברו החל בימים אלו לשמור שבת, התהליך בעיצומו...

מוסיף ר' אברהם האחראי על צירוף חילוניים למסגרת האירגון, הרבה חזרו בתשובה דרכנו, ועוד רבים חוזרים עתה, דרך תוכנית החברותות. אבל בגלל קשיי תקציב, אנו נאלצים בכאב רב לדחות עוד שבים פוטנצייאלים. יש לציין, כי לצערנו, מסגרת זו היא יחידה בכל הארץ, בה לומדים חילוניים גמורים אחרי יום עבודה, בחברותות עם אברכים גמרא, שכפי הניסיון המאור שבה מחזירו למוטב. המצב הביטחוני מביא הרהורים ומחשבות אצל רבים, שדופקים על דלתותנו, בניסיון למצוא תשובות לשאלות הקשות העכשוויות העולות על הפרק.

אם אין קמח אין תורה. בעוכרינו העובדה שאין אנו משופעים בתקציבים, קשה לנו לקבל את כל החפצים להכיר את היהדות, וכן קשה לנו לתגמל אברכים מצויינים המקדישים שעות ללימוד ולהכוונת בעלי התשובה, השיטה הזאת הוכיחה את עצמה בהצלת נפשות וקירוב בני ישראל לאביהן שבשמים, בהדרכת ועידוד גדולי הדור שליט"א.

מרכז פעילות "לב לשבים", ומוקד הלימוד עם החברותות, הוא בית הכנסת "עזרת תורה" בסנהדריה המורחבת ירושלים. המקום סמוך ובקרבת מקום לביתו של הגר"י זילבר שנותן שיעורים ושיחות במקום, ומקדיש זמנו היקר לעצה ותושיה לבעלי התשובה ואברכי המקום, וחלק מסוד ההצלחה טמון בעזרתו הרבה.

עיתון "יתד נאמן"