פרקים של מסירות נפש, פרק א' - חוקרי קג"ב וקושית רעק"א

ארגון "תולדות ישורון" - לב לשבים

ישנם אירגונים רבים, לכל מיני חוגים בעולם התורה. אבל פעילות קדושה מסוג כזה עדיין אינו חזיון נפוץ. תוכנית ראשונה בעולם לעולים חדשים מארצות חבר העמים, בה לומדים חברותות מסכתא קידושין פרק ראשון, עולים חילוניים עם אברכים רוסיים חשובים.

את הרעיון יזמו מספר אברכים המסתופפים בצלו של הגה"צ רבי יצחק זילבר שליט"א, בשעותיו הקשות כשעמד כמעט על ערש דווי, לפני כמחצית השנה. קבלו על עצמם לפתוח מקום תורה לבחורים בע"ת מתחילים, אלו שאין להם מושגי יסוד ביהדות, כדי לקרבם על ידי התורה עצמה לתורה למעשים טובים ולמצוות. בהשתהות מציינים אברכיו, כי עם ההחלטה לפתוח את פעילותם, מצבו הרפואי של ר"י השתפר במהירות עצומה, עד כי קם ממיטת חוליו ויצא מבית החולים בבריות גופא ונהורא מעליא. כה ייתן השם וכה יוסיף.

מספרים יוזמי ומבצעי הרעיון, הרב בן ציון זילבר שליט"א ראש כולל "באר יצחק", ר' אברהם כהן הי"ו, ר' יהודה לייב אברך הי"ו: אנו מביאים עולים חדשים יהודיים בלבד, על פי בדיקה מקיפה, ישר מתוך האולפנים, בתחילת דרכם בארץ לפני הטמעתם באווירה הפוליטית החילונית בארץ.

ישנו צימאון אדיר, רבים רוצים להרגיש רוחניות, להבין את השורשים של עמנו, במקור הטהור יש פתיחות עצומה, ורצון ללמוד ולדעת הכל על היהדות. והזדמנות זו אנו מנסים להביא לידי ביטוי בישיבתנו עם לימוד התורה, בחברותות של אברכים מבוססים ורציניים מבין הכוללים החשובים בארץ.

הרעיון הולך וגדל ולאחרונה כמה סניפים נפתחו, הרעיון קרם עור וגידים, והתייסדו גרעינים נוספים לפיצוח ליבותם של אחינו השבויים בטומאת ארצות העמים, במקומות אלו ילמדו אברכים רוסיים עם חילונים ובעלי תשובה, ועל ידי זה יקרבום לאביהם שבשמים. המקומות שבהם קמו מוסדות ייחודיים כאלו, ואלו שבתהליך הקמה ובהם מוסרים שיעורי תורה יהדות והלכה הן: נווה יעקב, מודיעין, בית שמש, ערד, ואף במצפה רימון.

המטרה שלנו היא לא להעמיד פירמידה, לא להקים ארגון גג לכל הסניפים, אדרבא, ברצוננו לייסד עוד מקומות שווים בהנהגת הישיבות והכוללים החדשים, כל מקום לפי צרכיו ותושביו, העיקר להאדיר תורה ולהגבירה.

בדרך כלל האברכים של הכולל, מארחים בביתם את בעלי התשובה לשבת מידי פעם, הרבה בחורים מסתובבים בלי מסגרת, גם אלו שהתקרבו לדת, כל זמן שאינם לומדים בישיבה באופן קבוע, או מתחתנים עם זיווגם הנכון, יכולים למצוא עצמם כעלים נידפים לפני רוחות סוערות. הניסיונות רבים גם היום, וכל ביסוס ומסגרת מגבילה ומקבעת היא רק לטובה.

הצימאון הוא אדיר, גם נשים מבקשות שיעורי תורה, קורה לא אחת, שבעלי תשובה מתחתנים בעודם באיבם, בתחילת דרכם, וצריכים הדרכה צמודה בכל נתיבות החיים בכל התחומים התורניים וההלכתיים. בדרך כלל בגילאי 03 נבנים המשפחות, וחוץ מרפורמים ומיסיונרים רח"ל הנותנים תחליפי אבדון לחיפוש הרוחניות, ואף תומכים כספית בעולים החדשים באולפנים, אין מי שמטפל בשכבת גיל זה.

על כן כל כך נחוץ העניין והכרחי, ובהוראת גדולי הדור ובהדרכתם, ובנשיאות הגה"צ רבי יצחק זילבר שליט"א המוסר נפשו להצלחת המקום, נעשה מאמץ להגביר חיילים לתורה בפעילות כזו. ציבור האברכים הקשורים לאירגון זה מעודד ועוזר גשמית ורוחנית בכל אשר ניתן בידו. יש לציין שתנאי ראשוני בהרבה מוסדות חרדיים בבואם לבנות בתים בישראל, הוא הלימוד אח"כ בצורה ממוסדת ויציבה.

נתחי היסטוריה עלומים, מעמק הבכא בארצות רוסיה הסובייטית, מצפים לתיעוד לשם עולם. פלכי ליטא וערבות רוסיה גידלו דורות רבים את מיטב בני התורה והישיבות, ובשעותיהם הקשות דומה שהתורה עצמה נלחמה עבורם בחירוף ומסירות נפש, למען לא תשכח מפי זרעם וזרע זרעם עד עולם.

דורות עברו. מעצמות נפלו התנדפו והתפוגגו, איתני טבע התמוססו והתאדו, והתורה ממשיכה לבוא ולצאת מצאצאי אותו דור שמסרו את נפשם עליה, ממדינות רוסיה הצארית לשעבר מופיעים אלפי ומאות בעלי תשובה, לא רעבים ללחם ולא צמאים למים כי אם לשמוע את דבר השם.

יצאנו לפגוש את הגה"צ רבי יצחק זילבר שליט"א ממורי דרכה של תפוצה זו, לשמוע ממקור ראשון על ניסיונותיו ודרכי התמודדותו האישיים בשעות משבר, ללמוד פרקים של מלחמה עיקשת במסירות נפש בעתות צרה, להמחיש חיים עם ניסים שבכל יום בבתי סוהר משטרים, ועל מדינה וממשלה שכולה בית סוהר אחד גדול לאזרחיה באשר הם.

מושגים אחרים בלימוד התורה וקיום המצוות. עדות חיה לגבורה תעוזה ואומץ, נחישות וחישול רוח ונפש, חשיפת כוחות נפש נדירים המתגלים רק בשעות משבר ומצוקה נוראיים. שמירת שבת התעלות רוחנית ולימוד התורה בעירום וחוסר כל, ובמצבים כמעט בלתי אפשריים.

הכל מסופר באופן אותנטי ומקורי אל מול פני בני דורנו, דור שאיבד את הפרופורציה ההקבלה ומידת המשקל, דור ודור-שוא, דור עיקש ופתלתל, הטובל עד למעלה מראשו בתפנוקים ומעדנים, ו"מתייסר" בניסיונותיו המגוחכים והנלעגים, המערערים את מצב רוחו, ומעיקים על יציבות נפשו שלו...

* * *

מספר הגר"י זילבר: אביו רבי בן ציון זצ"ל היה מורי ורבי. ממנו למדתי א"ב סידור, תנ"ך משנה וגמרא. גם לימד אותי רוסית ומתמטיקה כדי שלא אבלוט בבערותי בין שאר בני גילי הגויים. מעולם לא הלכתי ללמוד בבית ספר רגיל, התרחקתי מן הגויים הרוסים כמה שאפשר.

הרב זילבר נולד בתוך משפחה רבנית ידועה אמו"ר רבי בן ציון זילבר זצ"ל, היה מגדולי הרבנים, סבו רבי יצחק ציוני זצ"ל גם חיבר ספרי חידושים ושאלות ותשובות בשם "עולת יצחק". בכלל, אומר הרב זילבר גאוני תבל היו אז ברוסיה, במידה שאי אפשר למצוא היום בשום מקום בעולם. העולם השתנה לחלוטין. בשביל שנדע ההבדל בין הדורות ממשיך ומספר כי פעם אחת בצעירותו ביקר בבית כנסת במוסקווה, ונכנס לתוך בית כנסת אחד וראה בו כשלושים איש מבוגרים יושבים ולמדים, כולם תלמידי חכמים זקנים ונשואי פנים.

אגב,_יש לציין, כי בבתי הכנסת היו אצורים וגנוזים, ספרים נדירים, עתיקים וישנים, גם כתבי יד מגאוני ארץ, המלחמה בלבלה את הבריות, גלו ועברו ממקום למקום, רבים גוועו ונפטרו בלי שם ובית, ובית הכנסת כינס בתוכו את שארית רוחניותם וספריהם היקרים ביותר.

מיד כשנכנס, הביטו בו הכל בחשד, והפסיקו את לימודם, המדינה שרצה מלשינים ומרגלים, אומר הרב זילבר מיד אמרתי להם בלשון הקודש: אל תיראו, אני יהודי כמוכם, תמשיכו ללמוד. רכשתי את אמונם ונתוועדתי אליהם. אחד מאותם תלמידי חכמים חיבר פירוש יקר על כל הירושלמי, שני ידע בעל פה ש"ס בבלי עם רש"י ותוספות, שולחן ערוך, ויד החזקה של הרמב"ם ושדי חמד. שלישי הרב יהושע יהודה מאירוביץ זצ"ל. וכן הלאה. מעולם לא פגשתי כל כך הרבה גאונים בכזאת מידה במקום אחד...

תוך כדי שיחותי עם הרב זילבר נודע לי מבין השיתין, מתוך מה שמשיח לפי תומו, איך את כל ה"הגדה של פסח" נאלץ לומר לא אחת בעל פה, איך אמר "סליחות" בלי ספר, תפילות הימים הנוראים, משניות "קינין", למד גמרות ומסכתות שלמות וכו'. אם איני טועה, בימים כמו אלו שעברו עליו, נאלצו בשביל לשרוד ולהתקיים, ללמוד ולדעת הכל, לחוקקם על לוחות הלב, באופן שונה לחלוטין ממה שמוכר לנו היום.

המבט על החיים היה מתוך משקפים אחרות, מתוך נקודת מבט אחרת לגמרי. למשל, פעם אחת ביום השבת הלך ר"י מבית הכנסת לביתו, ובדרך ניגש אליו שוטר וביקש תעודות, מאחר שלא טלטל בשבת את תעודותיו נלקח מיד למטה המשטרה, בו נאמר לו, עקב המצב המלחמתי עליו להכין את עצמו תוך חצי שעה לגיוס מידי! הורשה לו לחזור לביתו ולהביא עמו כמה חפצים אישים.

מיד חזר ר"י הביתה מרתית חיוור ורועד, סיפר לאביו את דבר גיוסו הפתאומי, ושעליו לקחת עמו כמה חפצים אישים. אביו הביט בו במבט אבהי מלא רוך חמים ואמר לו: "בני רחימאי, יצחק, גמרת כבר לקרוא "שנים מקרא ואחד תרגום", איך לך הרבה זמן, השלם פרשיותך מהרה, נשאר לך פחות מחצי שעה, מי יודע מה ילד יום, מהיכן תדע אם תזכה ותראה עוד חומש בימי חייך"...

לא משנה בשלב זה, לדעת בדיוק איך נגמר דבר הגיוס הפתאומי, כי הבאנו אפיזודה זו, רק כדי לנסות ולתפוס את הלך המחשבה בימים ההם. ניצני גאונות פורצים מידי פעם בתוך כדי השיחות עם הרב. לרגע דמותו הפטריאכלית מזכירה את ההיסטוריה של עמנו מזווית אחרת, את שנות יעקב אבינו שנפרד מבנו יוסף בפרשת "עגלה ערופה", אצל רבי יצחק ישנם סימניות לתקופות, יודע מתי נכנס למאסר ההוא, כן זה קרה, ...זה היה באמצע סוגית "עליה" בתחילת יבמות... בשנת...

* * *

כמויות אדירות של משובה וחן נעורים נשפכים מפניו המאירות של הרב, שנות השיבה מתנערות מפניו ומצעירות, בשעה שמעלה מזיכרונותיו אפיזודות מעניינות מתקופתו ברוסיה. החיים לא הטיבו עמו, בתי סוהר, ניסיונות מרים בשמירת שבת, פציעות חמורות בגלל יהדותו, עבודת פרך בכלא, שנים של צער ועוגמת נפש, לאחרונה אף לבו הותש והעמידו בין חיים למוות, עד שנגאל מייסוריו. ברם, חיוך תמים קונדסי רובץ על פתחי עיניו, כמתריס נגד כל העולם: הם לא יוכלו לי לעולם...

במרץ בלתי נלאה, כאשר יענו אותו כן ירבה ויפרוץ, מספר ר"י איך נזקק להסביר במשך כשעתיים תמימות לחוקרי הקג"ב האימתניים את דברי הגרע"א בעירובין דף ל"ה עמוד ב'.

בשנת 5491 למד ר"י עם חבר הפרלמנט בלטביה הידוע רבי מרדכי דובין זצ"ל. שלוש שבועות למדנו יחד בבית הכנסת, רבי מרדכי למד בשלושה שיעורים בכל יום בבית הכנסת. כל השבוע היה ממהר לעסקנותו, ורק בשבת הקדיש את כל היום לתורה ולתפילה, ממנה שאב את כוחותיו לכל ימות השבוע.

נזכר ר"י ומחקה בקולו את רבי מרדכי, איך היה מתפלל בהטעמה ליטאית כבידה, תפילה מהפנטת. מי ששמע אותו לא יכל לזוז מן המקום. תפילת שבת ארכה אצלו, משעה שבע בבוקר עד השעה ארבע אחר הצהרים... כל התפילה דמע מקירות לבו. לא רואים היום כאלו דברים. דמותו של עסקן ציבורי של פעם.

שאלתי אותו מספר ר"י מה אוכל לעשות למענך? ורבי מרדכי אמר לקשר טלפונית ביני לאחותי. מיד הזמנתי בדואר שיחה טלפונית עם אחותו כבקשתו. יום חמישי כשבוע לפני חתונתי, אני עובר את הכביש, ושוטר עוצר אותי, אומר לי: "לא עברת טוב את הכביש, בוא עמי, אתה עצור!". הלכתי עמו, הגענו לבניין מסוים ידוע לשימצה יותר ממרתפי הקג"ב, ונכנסנו לחדר, ומולי שלט גדול על הקיר: "מוות למרגלים".

הושיבוני על כיסא, וקבוצת של חמישה "חוקרים" פראיים אמרו לי "שלום" כשפתם, אגרופים בפרצוף, בפנים בלסתות, תוך כדי מכות שואלים אותי: מה יש לך עם דובין? הראו לי את מספר הטלפון שהזמתי עבורו, סיפרתי להם את האמת. בחיפוש בכיסי מצאו פנקס קטנטן אישי, כאן החלו הצרות.

"מה הסימונים הללו, ומספרי המטבעות, מרגל שכמותך"? - אמרתי לתומי, אלו כספי צדקה שאני נותן ומסמן בפנקסי. ומהם המילים המשונות האלו, תוספות רש"י הגרקע"א... סימוני כתבי סתרים חשאיים של מרגלים...

אמרתי להם זה קשור להלכות ומנהגים דתיים, בסוגיה תלמודית קשה, לא תבינו. "תסביר מיד הכל", שאגו עלי - "אתה תסביר, ואנחנו נבין". המשיכו והתריסו בביטחון מוגזם: "מהם השמות והמילים שכתבת כאן, חייך בידך"...

בלית ברירה בידי, ירדתי עימם לסוגית הגמרא במסכת עירובין דף נ"ח. "שמעתי שמקדרין בהרים", הסברתי את שיטת רש"י וקושית תוספות עליו, ואת תירוץ הגרע"א על שיטת רש"י, כפי שמצאתי בספרו שם בבית הכנסת ורשמתי לי לזיכרון בקיצור נמרץ. אני מסביר, בכל אופן מנסה, לקרב את זה לשכלם, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ורותחים מכעס.

שעתיים תמימות אני מנסה לשוא להסביר, והם מביטים בי בחשד בעיניים גוייות מגושמות, לא תופסים מילה, לא מבינים איפוא נקודת ה"ריגול" שאני מנסה להסתיר מהם...

שעתיים לפני שבת, באו פתאום אלי לחדר המעצר, וגירשו אותי בבושת פנים החוצה... עד היום אני לא יודע בדיוק מה קרה, מי פעל לטובתי ומי לרעתי, ומי הצליח להסביר להם סוף כל סוף, את דברי הגרעק"א...

* * *

רשעותם של הקומוניסטים לא ידעה גבול. כמה יהודים טועים נשבו אחרי מעלליהם, והגדילו והתעלו עליהם באכזריותם ורשעותם לכל היקר והקדוש. בשעתו עשו שבוע מקוצר בן חמישה ימים. בלי שבת ויום ראשון, בשביל למחוק ולקעקע כל זכר לימים של מנוחה על רקע דתי, יהודי ואפילו נוצרי. אח"כ עשו ששה ימים ורק יום שישי היה יום מנוחה.

פעם אחת יצא יום כיפור ביום החופשי, וכל היהודים שמחו מאד, כי לא צריך לעבוד ביוהכ"פ, אך חבורת רשעים, שלחו מכתב וביקשו שיחייבו את היהודים לעבוד ביום הכיפורים, ומוותרים על יום המנוחה... בימים ההם אם אין עבודה אין לחם, ואם אין לחם המוות ממתין מאחורי הדלת. פיטורין פירושו הפשטני הוא מוות!

בבית הכנסת התכנסו יהודים, אף אחד לא רצה לדבר דברי תורה, המקום שרץ מרגלים ומלשינים. לבסוף עלה לבימה הרב קלמנס זצ"ל וסיפר סיפור קצר שעוקצו בצידו.

יהודי אחד גידל בחצרו אפרוחים. האפרוחים גדלו והכירו את נותן לחמם. יום אחד נעלמה התרנגולת וכאילו בלעה אותה האדמה. אמרו לו: לך אצל השוחט, אולי מישהו גנב אותה בשביל לעשות עמה "כפרות". מיהר היהודי לשם, ורואה את תרנגולתו בידי אדם זר. החלו ויכוחים ביניהם זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.

אמר להם השוחט: ישנה שיטה פשוטה לבדוק של מי היא, קחו אותה סמוך לחצרו של היהודי הזה, שחררו את הרצועה, וראו לאן תלך. עשו כדבריו, והתרנגולת חזרה מיד בעצמה לבית בעליה האמיתי.

סיים הרב את דרשתו ואמר: "אנא בכח, גדולת ימינך, תתיר צרורה"... אנא, רבש"ע, התר את הרצועה, ואז נראה לאן כולם ילכו...

כונתו היתה, כי ביום הכיפורים בבוקר היו פחות אנשים בבית הכנסת, משעות אחה"צ במנחה ונעילה, אחרי שחזרו מהעבודה שנאלצו ללכת אליה.

עיתון "יתד נאמן"